[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליזה האדמונית
/
עוד אגדה

כמו בכל יום, הוא היה מתיישב על גג הבית שלו. מוציא את הכיסא,
שאיתו פעם מישהו היה הולך לחוף, עם בגד ים אדום וחברה
בלונדינית שזופה מזוייפת, ציידנית ביד וגלשן כחול, להרגיש את
הבריזה.
היום הכיסא  בשימוש רק משלוש אחר הצהריים, כל יום. חורק קצת,
לבן, מתקלף, משמש לתצפית.
הגג שלו היה גג פשוט ועירוני. שטוח, עם שניי דודי שמש, טיח
מתקלף, כתמי עובש. פעם אולי היו שם עציצים, אבל החום העירוני
הרג אותם ממזמן, עכשיו נשארו רק האדניות שהביטו לעבר האופק
המעורפל של שעות אחר הצהריים.
הוא מתעלם מהחום, מתיישב עם פניו כלפיי דרום, לרחוב הראשי שעבר
שם, על גג הבניין שלו. שאפשר היה לומר שבאמת היה שלו. אף אחד
לא רצה לגור בפינה הדחוקה של העיר, בבניין הלבנים המטוייח
והמתקלף, עם שני דודי השמש והחלון השבור. הוא מתיישב שם לבדוק
את הסחורה. לא סחורה כמו שמביאים לך הביתה עם שליח דואר, לא
סחורה שאתה מזמין בערוץ הקניות, ואפילו לא סחורה כזו שמוכרים
נרקומנים לתיכוניסטים צעירים. סחורה אנושית, כיוון ש.. מזה
בדיוק היא הורכבה.
הרחוב היה בנקודת מעבר, בין סואן לרגוע. כשאנשים רק התחילו
לצאת מהעבודות שלהם - או לחילופין, להיכנס אליהן, הרי גם על
עבודות ערב ולילה שמענו - והוא הביט למטה, עוקב, מצפה.
לבסוף הוא קלט אותה, אישה, צעירה, לא צעירה. גבוהה, מטופחת
למראה. שערה האדמוני היה מתולתל מרוב הלחות והחום, על עינייה
משקפיים, די אופנתיות בעצם, על רגליה עקבים, אדומים כהים,
נוקשים במרץ ככל שהתגברו צעדיה. גזרתה נוחה, אישה מסודרת.
תסתכלו מקרוב ותראו שהיהלומים של המשקפיים, העשויים מפלסטיק,
נשרו ממזמן מהעדשות הכהות, שהיו סדוקות בפינה הימנית שלהן.
העקבים שחוקים כבר, שורשי שיערותיה כבר היו שחורים, צבע השיער
דהה, ואפילו הליכתה, עייפה מעט, סובלת מעט, נוקשה מעט, כבדה.
היא ממשיכה בדרכה, צפונה, לעבר הרחוב הצדדי שמוביל לבניין
הלבנים המטוייח. היא נעצרת לפתע. היא מסתכלת לצדדים, למעלה,
למטה, חוזרת אחורה ומסתובבת לצד ימין.
חלון ראווה.
היא אישה, אחרי הכל.
הצופה לא רואה מה היא קלטה שם. הוא רואה את הזכוכית האפלה של
חלון הראווה, הוא לא רואה מה מעבר לה. והיא נצמדת אלייה,היא
מביטה לתוכה. אולי ראתה שמלת חתונה. אולי עם השמלה הזאת היא
מפליגה לחייה, כשיום אחד תהיה נשואה למיליונר, עם כל עסקת
החבילה, כולל טהיטי בסופי שבוע, וגיחות קצרות לפאריז, מטוס
פרטי וטבעת יהלום. אולי היא ראתה שם תחליפים טובים ויקרים יותר
לנעליה, או למשקפיה, ואולי סתם קלטה מישהו מאושר.
היא נאנחת, הוא רואה איך בית החזה שלה מתרומם באיטיות ואז
צונח, כמו מוותר. נדמה לו, שכמו עם העקבים, גם את האנחה הזו
הוא יכול לשמוע עד לאותו גג שעליו הוא יושב.
היא מסתובבת בחזרה לרחוב, ממשיכה ללכת, הליכה כבדה, עקבים
נוקשים. היא נעלמת בצללי הבניינים, והוא כבר לא רואה אותה.
אבל הוא יודע שהיא תחזור. כל יום היא חוזרת.
הוא לא שומע את נקישת העקבים, אבל הוא יודע שהוא ישמע אותם
שוב, בקרוב, עכשיו.
הנה הם נשמעים לו, כמו בכל יום. הוא שומע אותם מתקרבים, לאחר
רגע של דממה. הוא שומע אותם עולים על המדרגות, שמובילות לגג,
והוא כבר מתחיל להריח את הריח שלה, של הבושם שלה, עכשיו הוא
מתחזק. מתי שוב יזכה לראות אותה כשהיא חלשה?
יד מונחת על כתפו.
"שוב עלית לפה?"
שתיקה.
"אמרתי לך לא לשקוע בדמיונות, זה לא הזמן."
שתיקה.
"המציאות קוראת לנו לשוב הביתה."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תחזיק, תחזיק לו
את הראש בתוך
המים עד שדינו
חותך לו את
הזרת.



המפיונר
הקומפולסיבי
משכנע ידיד ותיק
לתת לו סלוגן
במבצע.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/5/07 7:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליזה האדמונית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה