את השיר הזה הלחנתי לפני איזה שבע שנים,
הרבה לפני שנמאס לי סופית להלחין אלתרמן, כ
שהמילים האילו נגעו עמוק עמוק בחוויות שעברתי אז.
פתאום הוא צף בי והתחשק לו לפרסם את עצמו.
ועוד בבמה.

אז הנה המילים מאת נתן אלתרמן:

את הלילה שלך שעזבת לבדד
שעמד על דלתיך, סחרחר משיאים
שנשא את חליי המוקדש לך לעד
שידע לענות רק בשמך האחד
את הלילה שלך מרגיעים, מרגיעים.

בידי, שנגעו בך, דועך השרב
מה יקרו לי חיי שהיו הדומך!
את זרה. את זרה. אל תבואי עכשיו
התוגה שעזבת פב גדולה כל ממך.

באחרון נרותיו- בשביל מי הדלקתים?
כבר עומם המשתה אשר אין לו שילום.
רק הרעם אי-שם עוד גורר רהיטים,
רק ענק ומחייך ושותק על לא כלום.

אל תבואי עכשיו. ילד מת בחיקי.
את נשכחת. עיני המראה עצומות.
בחדרי העולם הגדולים, הריקים,
גם צחוקך יבהל מעצמו.