"לא שוב"
חושבת לעצמך בעוד אחד מהטריפים הדיכאוניים האלה שהכנסת את עצמך
אליהם.
היית בסרט הזה, לא רוצה שידור חוזר.
נוסקת גבוה ואז מתרסקת חזק, אפשר להבין אותך.
זה נשמע כזה חסר משמעות ומתנשא כשאנשים אומרים לך קלישאות
בסגנון:
"מותק, הוא לא שווה את זה, הוא לא שווה אותך"
אוי פשוט סתמו, למה שתדעו מה אני שווה ומה לעזאזל הוא שווה?
את מעמידה פני חזקה מול כולם אבל בפנים את נשברת. הספקות
מכרסמים בך ואף אחד לא יודע. בודדה בין עשרות אוהבים, נשמע לך
הגיוני?
אולי אם הם ידעו על פחדייך הם יפסיקו לחשוב על התדמית ויחשבו
על הבן אדם.
האמת היא שה"כמעטים" הורגים אותך, הרצונות שלך מתקילים אותך,
התשוקות שלך חותכות אותך.
עברת כל כך הרבה, בשקט. עברת כל כך הרבה סופות, לבד.
טוב לך בחומה שבנית לך, בחומה הבלתי חדירה שלך.
תמיד היו לך משפטים נדושים בסגנון "חיה את הרגע" או "חיה כאילו
אין מחר", זה תמיד אירוני איך שאנחנו נותנים עצות ואף פעם לא
מקשיבים בעצמנו.
בפינה חשוכה במחשבותייך תמיד תתהי, "האם באשמתי הוא עזב?"
בפינה אחרת תדעי שבאשמתך הוא עזב. יש גבול למספר הצעדים שבן
אדם מוכן ללכת ללא תמורה, אולי חשב שתשתני,
יש גבול לקרירות שהוא מסוגל לסבול מצדך, וכנראה שזה היה זה.