רז בן חיים / והרוח תקום |
נדנדה לא תטוס למצחק ילדים,
הברקים שהבהיקו יפה פה מעל
מזדקרים ודוקרים כמכות חשמל,
כל כבשה, כל אילת שגדלו באזור
הלכו, ברחו, נעלמו בלי לחזור,
וכאן ליד החורשה הירוקה
עומדת לבד האישה השחוקה.
יד אבא תמיד היתה אך ריקה
קם והלך אל העיר הרחוקה
אבא לא שב, והיא לא תסלח
לא שב לחורשה, לבן שזנח.
ארורה הדרך, התארכה והלכה
כסוגרת שער על האב שלקחה.
עוד חוזר הניגון, שנזנח לשוא
הבן שוב יוצא בעקבות האב.
גרסה שניה.
אוגוסט 2006
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|