לילך אבני / אורות |
הם רוצים אותי כמו שהייתי לפני שנשברתי.
הם מחכים לי, לאני שאשוב לעצמי.
הם רוצים כבר לראות אותי.
אני רוצה, אני מנסה לחזור, להיות, לחיות.
איכזבתי את האורות, את עצמי.
נפלתי ולא קמתי.
ניסיתי, באמת.
אבל המכה שקיבלתי כואבת, לא מניחה, חוזרת ומציקה.
כמו ילד קטן שלא מרפה.
אורות רחוקים, למה אתם לא מתקרבים?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|