החלומות של יעל,
היו תמיד להרוג איזה מחבל,
לתפוס אותו ככה חזק בגרון,
לחנוק חזק, לחרוט בזיכרון,
ולהדחיק ממנה כמה מטעני עבר,
פיגוע אחד שלקח חבר שלא חזר.

במציאות היא משתנה קצת,
אמרו לה, אל תיקחי כמחמאה,
את נגמרת לאט לאט
והיה לך מספיק זמן במה,
ואת כל הסיבות לפעמים,
אז למה לך עוד לעשות סמים.

החלומות של יובל,
היו תמיד להתאהב בלי שום אבל,
הוא יליד קיץ שמונים וחמש
ועדיין מכל דבר קטן מתרגש,
מה עושה היום ומה עשית אתמול,
גם אם היא לידו, ימשיך לשאול.

במציאות הוא עדיין כזה לבד,
אמרו לו, למה לטמון ת'ראש בחול,
אתה הרי יותר מסתם בחור נחמד,
ולמה לזרום רק כשיש אלכוהול,
תנסה לגעת בה קצת יותר,
מה שאסור תגלה, היא לא תספר.

והחלומות שלי, אף פעם לא ברורים,
חלקם אגדות, חלקם סיפורים,
בין מוות ואהבה,
רוב הזמן הקצתי עם מין אכזבה,
בין תואר שני לפרופיל עשרים ואחד,
רוב הזמן העדפתי לחלום לבד,
לא להציב לעצמי רף ממש גבוה
אבל גם לא לחלום סיוט אחורה.

ובמציאות, חשבתי על החלום ומקומו,
כי לעולם לא יהיה כזה ללא היכולת להגשימו,
תחלום אנשים, תחלום מקומות,
תחלום כל מה שאתה יכול להיות,
תחלום, אל תפסיק להרחיק לכת,
תחלום שמש, תחלום גם שלכת,
תחלום עמוק מתחת לשמיכה,
תדמיין את יעל חונקת ובוכה,
תחלום יותר ותמשיך להתכרבל,
תדמיין את יובל מתאהב וגדל,
כי פרי הדמיון לעולם לא עוצר
והמציאות תחכה לך אחרי שתתעורר.