יושב כרגיל, לפי כללים מוכרים
באותה מסגרת זכוכית
ממנה רשאי אתה רק להציץ
ולראות אנשים משונים, אבודים
כך אומרים

שב יישר, חייך
דבר בנימוס,
בנושאים אישיים אל תיגע
ולעולם אל תדבר עם זרים

כך נהג בחייך
אם אינך רוצה לפגוע
ולהיפגע חזרה
מאנשים שיושבים ושופטים
אפילו כשאינם מכירים
בעוד אף הם נזהרים
ממחשבות אחרים

אך אולי יום אחד
תמצא רגע שונה, נקודת מפנה
בו בדרכך יוותרו רק שאריות רסיסים
ותשכב במקום לשבת
ותצחק במקום לחייך
תרגיש את האדמה בידיך, תנשום את האוויר כבפעם הראשונה,
תצעק, תרוץ אחרי מטרות בלתי נראות, תכיר אנשים אחרים, שונים
תשבור מסגרות

ברגע כזה, דברים נראים שונה
ומקבלים גוון נהדר, גוון טבעי
שמאפשר לך להשתלב עם היקום
כחלק מהותי ולא כפיסת מתכת
מעריך וחש כל אבן, כל עלה
מצב של איזון יצרים, השלמה קיומית

ואל תתפלא, אל תתאכזב
שלשמחה יצטרף גם כאב
עצב עמוק שלא מניח
כי כך תמיד יהיו שזורים זו בזה
נסה לשלב ביניהם ולא להתגבר
בשביל להגיע לנקודה של רגש נעלה
האחד דוחף קדימה השני מעכב

ועין בתוך תבנית זכוכית אחרת
גם היא רוצה לפרוץ החוצה
אך שבויה בתוך כתלים קרים
תבחן ותסתכל, תעיר ותבקר
אך התעלם, אתה מוגן
במעטפת של השראה
אל תישבר

וכשהוא יעבור, הרגע המנצנץ
ותחזור לשגרה, לתבנית המוכרת
הוא כבר יהיה רחוק ואחר
אך נסה לצלם אותו אי שם בתודעה
ולתת לו לעתים אותך להנחות
ולהפוך הכל למעט
שונה ומקורי.