[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מילנה בי
/
גם תורי יגיע

אני יושבת על הספה, ידיי עוטפות את הרגליים ומביטה במבט ריקני
לעבר הטלוויזיה. שוב חדשות, שוב אותן ידיעות שגורמות לך פשוט
לבהות באוויר ולא להאמין. לא להאמין איך בני אדם חוללו דבר
כזה, איך מאפשרים לדבר כזה לקרות.
אתה לא יודע מתי יגיע תורך, לשמוע על מישהו שנפצע או מת, מישהו
קרוב אלייך, חבר או קרוב משפחה. אתה פשוט נמצא במצב שאתה מחדיר
לעצמך בתת-מודע שיש אפשרות כזאת וצריך להתכונן אליה מנטלית.
אתה רוצה לקום ולצעוק שכולם ישמעו אותך טוב, אתה מנסה למצוא את
המילים הנכונות, אבל אז אתה מבין שאם לא שומעים אנשים אחרים
שהם אולי חשובים יותר מבחינת המעמד שלהם בעולם, אז מי בכלל
יקשיב לקטן הזה שם, שיושב לו ובוהה בטלוויזיה בתדהמה.
פשוט אסון אחרי אסון. בגלל שיש כל כך הרבה קורבנות, זה לא כמו
בהתחלה שאתה מכיר כל סיפור אישי בנפרד, הכל מתחיל פתאום להפוך
ל"קבר אחים". זה כבר לא כל אדם וסיפורו, אלא פשוט מספרים.
קשה לחיות בזמן מלחמה. למזלי הרב הגענו לקרובים שקיבלו אותנו
ואנחנו נמצאים אצלם כבר מתחילת הלוחמה. להם קשה - זה נראה
לעין, גם לנו, אבל זה המצב. אם זה היה הפוך אני בטוחה שהיינו
גם מארחים אותם, ברגעים טובים וגם רעים, הרי זהו מהות המשפחה.
עוד שנתיים וגם תורי יגיע, תורי להתגייס, לתת מעצמי למדינה
הזאת שהאמת לא הייתה בסדר בכל מה שנוגע לרווחת האנשים בצפון
הארץ, אבל מדינה בה אני בכל זאת, בעת מלחמה, מרגישה שיש עליי
מעין קורת גג שמגינה עליי. יש איזה כוח, איזו מגיה, משהו
באוויר הזה שאומר שהכל בסדר, שזה מצב חולף.
אם רק הייתי יכולה להגיד דבר אחד לחללים, הייתי שואלת אותם
מאיפה היה להם את האומץ. איך הם יכלו לעמוד שם, עם החשש ופשוט
לא החליטו לברוח מהמדינה למשל, אפילו לשבת בכלא הצבאי ולא
לשמוע ממלחמות, איך? אני מצדיעה לכל אחד מהם, גם לחיילים
שנלחמים ברגעים אלו וחייהם בסכנה מתמדת.
אני מעניקה לכם ממני את הוקרת התודה מעומק לבי, על כך שעושים
הכל בשביל שאני ומשפחתי, וכל שאר המשפחות יוכלו לישון בשקט
בלילות, לבלות בימים, לצאת ולחיות.
הלוואי ואהיה כמוכם, הלוואי ואאזור אומץ, לעמוד מול מלאך המוות
ולא לפחד ממנו. זה יקרה, אני מאמינה. ואולי כמו שההורים תמיד
אמרו, שנגיע לגיל 18 לא יהיה צבא ולא יהיו מלחמות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ממה הבמה הזאת
מתפרנסת לעזאזל?


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/5/07 2:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מילנה בי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה