הראש שקט ואני מחלימה,
ללב שדאב מצאתי תרופה,
נשמתי שלווה והכל נצבע שוב בחיוך,
בזמן החולף תמצא התשובה.

צבעים פסטורליים ניבטים מחלוני,
חדרי נשטף באופטימיות ואור,
מתעוררת עם שמחת חיים נושנה שנשכחה,
מוסיקה שוב נישאת לתוכי ממקום רחוק.

כבר לא קמה בבוקר בשבילך,
תמצית חיי כבר לא נמצאת בידייך,
אנשים אחרים מכניסה דרך הדלת,
סגרתי את השער לזכרונות עלייך.

אתה שקמת וברחת,
אתה שבחרת לעזוב,
לא התמודדת עם הצורך,
לצידי לא נשארת.

לא מאשימה,
אך לא נוטה יותר לשכוח,
טעיתי, בעתיד אטעה שנית,
אך מי שאבחר יעמוד בכל הקשיים.

לוקחת אחריות על מה שקרה,
מוציאה אותך נקי מאשמה,
אחרי כל המשחקים,
מגיעה להבנה ששנינו ילדים קטנים.

אני מתבגרת לבסוף,
ואתה?