דמיינו לעצמכם שאתם עומדים בתוך חדר ריק, חלל סגור, ואתם
מביטים על קיר צבוע צבע אדום. דמיינו שאתם מסתכלים בריכוז על
הקיר ומגלים שהאדום שבו הוא צבוע, קצת יותר אדמדם מאשר האדום
שאתם רגילים לראות. נאמר, אדום של דם למשל. אתם מביטים על הקיר
רגועים ושלווים, אבל תוך זמן קצר אתם חשים עצבנות קלילה
באצבעות, שעולה בזריזות אל שאר חלקי היד ומשם אתם מרגישים את
העצבנות הזו כבר בכל הגוף שלכם.

העצבנות הזו גורמת לכם להרגיש אי נינוחות ובזמן שאתם מנסים
להרגיע את תחושת העצבנות הזו, אתם מרגישים שאתם לא מצליחים
לעצור את זה ואתם מתחילים לחוש כעס. אתם מאבדים את הרוגע
והשלוות ואתם מתעצבנים וכועסים על חוסר היכולת שלכם להשאר
רגועים. אתם כל כך כועסים על עצמכם שאתם מסוגלים לשבור קיר.
נאמר, הקיר שצבוע בצבע אדום שנמצא ממש מולכם.

אתם רצים אל הקיר, כועסים ועצבניים, ומחכים לרגע שתוכלו לתת
לקיר הזה אגרוף, להראות לו שלא כדאי לו להתעסק אתכם. אתם רצים
ומרגישים שאתם תכף מגיעים לקיר, אבל המרחק ביניכם ולבין הקיר
לא משתנה כלל וכלל. להיפך, הוא אפילו מתרחק מכם. אתם רצים עוד
יותר מהר, ממש בכל הכוח, עוד יותר כועסים, חשים את הכאב שחודר
ומתפשט לכם בצידי הגוף. אתם מזיעים וכבר מרגישים עייפות וכאבים
ברגליים ועדיין לא עוצרים, כי כל כך בא לכם לרסק את הקיר
שמולכם. בסופו של דבר אתם מצליחים לראות שהקיר מתקרב אליכם,
ואתם מכינים את עצמכם להנחית מכת מוות לקיר ע"י האגרוף שלכם,
שמלא בכעסים ובעצבים שאתם מרגישים. אתם כל כך כועסים.

האגרוף פוגש בקיר, והקיר מתפרק כאילו הוא היה עשוי מחימר. חימר
אדום כמובן. אתם מרגישים שכל הכעס והעצבים שלכם השתחררו על
הקיר ואתם מרגישים איך פתאום עולה לכם חיוך קטן על הפנים,
שמתפתח לחיוך רחב של ניצחון. העייפות והכאבים בכל הגוף לא
יכולים לנצח את הרגשת הפורקן והרוגע שאתם פתאום חשים, אחרי כל
הכעס והעצבים ששיחררתם בפירוק הקיר שצבוע בצבע אדום שהיה
מולכם. אתם מרגישים שלווים ורגועים, ועדיין, הדופק ממשיך לדהור
קדימה, אולי לסיבוב ומפגש נוסף מול הקיר.

דמיינו לעצמכם שאתם עומדים בתוך חדר ריק, חלל סגור, ואתם
מביטים לאחור ורואים את הקיר שצבוע בצבע אדום, מפורק לחלקים,
ואתם נמצאים מצידו השני. אתם מביטים קדימה ורואים שלא משנה
העובדה שהצלחתם לעבור לצד השני, אתם עדיין מרגישים את אותה
תחושת הבדידות והריקנות שהרגשתם, כשהייתם בתוך חלל החדר הריק.