כשהגעתי לכאן בפעם הראשונה, הייתי אפופת שקרים. סיפרתי לכם
הרבה סופים טובים בכדי שתאהבו אותי. ואפילו התערבתי אתכם על
תוצאות מופרכות בכדורגל כדי שתנצחו אותי ותהיו מאושרים. נכנסתי
בחיוך גדול לחדר, עליתי על הכורסא, ושרתי את השיר המתוק ביותר
שיכולתי למצוא בשבילכם, שתטו ראש ותתנו לצלילים להתמוסס לכם
לתוך השמיעה, שתגניבו מבט ותמצמצו בהנאה מהמראה הנכון. כי אני
אישה, והמראה הנכון הכרחי כמו פנדלים בגמר, או דשא מכוסח בגובה
הנכון, או אוהדים חוליגנים של בית"ר ירושלים.
אחרי הקפה, העוגה, וליטושי-מבט אחרונים על מקצועיות הגוף שלי,
הנחתתם עלי את הפצצה הראשונה:
-  את חושבת שאת יפה?
-  מ...מ...מה, מה זאת אומרת יפה? כמו באגדות?
-  יפה, יפה, ששווה לנו לפקוח את העיניים בבוקר ולדעת שבערב
הן ימצמצו עליך בסיפוק. כזאת יפה.
-  אהההמממ... נו, טוב, ברור, לא? הרי בשביל זה באתי, שתסתכלו
עלי, ואולי אחר-כך גם עם האוזניים...?
-  האוזניים? מה קשורות פה האוזניים? מה, את שדרנית ברדיו?
-  לא, לא, לא התכוונתי, פשוט, אחר-כך, אחרי שתסתכלו, כי
הייתי רוצה גם להגיד כמה דברים...
- אבל מה זה שייך? את רוצה להגיד? לכי לאקדמיה, פה זה לא שוק
מחקר, ואת התזה שלך את יכולה להשאיר בבית, ממוסגרת ותלויה ליד
הכפפות של התנור!

וככה, כשהדמעות כבר כמעט כמעט יצאו, שלפתי את האפשרות האחרונה
שלי להתייחסות ראויה מצידם... שלפתי את הכרבולת שלי, אדומה
ומחודדת, ומיד המבטים קיבלו גוון של רצינות ואמפטיה.
- אוהוווו... זה כבר מתקרב, זה נראה כמו משהו שאנחנו
מחפשים... רק, תני לנו רגע... אהה... כן... תעשי רגע
קוקוריקו!
-  מה, עכשיו??
-  כן, כן, זה בדיוק הזמן לנגן לנו על האגו!
-  טוב, אז... קוקוריקו!
-  זה קוקוריקו זה-? תני קצת עומק, קצת בשר, שנרגיש קוקוריקו!
-  קוקוריקו! קוקוריקו!
-  או.קיי., נגיד, טעון שיפור אבל נראה איך זה משתלב עם
הכנפיים.
-  איזה כנפיים?
-  הכנפיים, הכנפיים, תעשי עם הכנפיים!!! (עושה עם הידיים כמו
כנפיים)
- כן, כן, אבל איפה הקוקוריקו? (עושה גם קוקוריקו)
- יופי, ככה, כן, מצוין, רגע, עוד קצת, יותר שמאלה, להרים קצת
את הראש, להבליט ציצים, לזקוף כרבולת, להטיל ביצה, לדגור עליה,
לקרקר, לקרקר, כן, יופי, תמשיכי, עוד קצת, חזק יותר, נו,
תגיעי, תגיעי כבר, ועכשיו תצעקי חזק חזק  בני-יהודה אלופה,
בני-יהודה אלופה...
- בני-יהודה אלופה, בני-יהודה אלופה, בני-יהודה אלופה פה פה
פה, (פונה לקהל) ועכשיו אתם!!
(מלהיבה את הקהל יותר ויותר...)
- ו... אבי נימני בן-זונה, אבי נימני בן-זונה!!
- ו... גרשון ההומו, גרשון ההומו, גרשון הבן-זונה!!
(מקרקרת ומשתוללת בכנפיים תוך כדי שירה עם הקהל)
- ו...
- או.קיי., או.קיי., תודה רבה, התקבלת, רק בבקשה ממך, תדאגי
לצבוע את הכנפיים בכתום עד למשחק ביום שבת, טוב? תודה רבה.