אני שרמוטה.
קשה לעכל את זה.
בשנתיים התנשקתי עם 25 אנשים ושכבתי עם 4 בחודשיים.
עם אף אחד לא היה קשר רגשי, הכול רק בשביל מגע, כדי ללמוד.
שניים היו בפגישה ראשונה,
אני בורחת מרגשות - בורחת למגע.
אני מעדיפה להתנשק וללטף מאשר לדבר.
אני מעדיפה להישאר מאחורי החומות שלי מאשר שמישהו יתקרב -
שמישהו יצליח להפיל אותן.
אני דפוקה בראש. אני פשוט דפוקה.
אני לא בנאדם נורמאלי ואני מסובכת הרבה יותר מדי, אנשים מפחדים
מזה ומתרחקים.
אנשים לא יודעים להתמודד איתי. גם אני לא יודעת להתמודד איתי.
גם לא עם אנשים אחרים.
אני מפחדת ואני טיפשה ואני שרמוטה.
כמה טוב כבר יכול לצאת ממני?
וכולם מנצלים תמימות - קל להשכיב טיפשה. וכשהיא תמימה ואומרים
לה משהו על רגשות הרבה יותר קל לה להאמין והרבה יותר קל להכניס
אותה למיטה.
על קונדום לא מוותרים, שלא יהיו מחלות חס וחלילה.
ובינתיים השנאה העצמית והכעס גוברים.
ואני - מה כבר יצא ממני?