אני לא יודעת מה קרה לי פתאום
ההרגשה הזאת שאני מתעוררת מחלום
מסיוט נורא
למציאות הרעה.
והיא לא עוברת ההרגשה מגעילה.
לכל מקום שאלך יעמדו בדרכי המכשולים
הם ייעלמו ואז יבואו רבים אחרים
אנשים צבועים דו-פרצופיים שחושבים רק על עצמם
ובכלל לא רואים
איך השקט יהפוך לצעקה
וסערה תפרוץ אז מן האפלה
ותבלע את כולם ובתוכה גם אותי
מחשבה שלא תעזוב עד יום מותי.
ושאותו היום יבוא במהרה,
כי נמאס כבר מהכל, באופק לא נראית השלווה.
ולא אצא מהסיוט
ולא אחזור למציאות.
אמות, איעלם
ומה שיישאר זה רק השם.
לעוף הרחק מכאן לעוד מקום למסע
שם אמצא את השלווה האהבה.
תשאי אותי הרוח, תשאי אותי הרחק
למקום בו אפשר לנוח ולא להיחנק
מכל השקרים הנוכלים אלה שרק רע הם מאחלים
כי לא נותר דבר לחיות למענו
אכזבות, משברים, בעיקר בגללו
ריקנות אופפת את החיים עצמם
יבשו כבר הדמעות, החיוך נעלם מזמן.
לעוף הרחק מכאן לעוד מקום למסע
שם אמצא את השלווה האהבה. |
