לא יודעת למה כשאתה מגיע אני בונה לעצמי חומה ומקיפה את עצמי
בה.
לא מרשה שיתערבו לי, לא מרשה שישאלו אותי.
לא יודעת למה אני לא מוכנה שתיכנס פנימה, אולי כי תמיד בעצם רק
היא הייתה שם לצדי, אני התרגלתי אליה בדיוק כמו שהתרגלתי אליו,
ועכשיו קשה לי בלעדיו.
אני מפחדת שרק בגלל שאני אתן לך להיכנס היא תחסר לי, ואני אבכה
ואז היא תחזור כמובן.
זאת היא שהייתה שם לצידי כל הזמן, ביקשה רשות להיכנס ולצאת.
אתה נכנס בלי התראה מוקדמת, בגלל זה אני תמיד מוכנה מראש לבצע
חסימה.

סליחה,אני יודעת שאתה רק רוצה לעשות לי טוב,
אבל התחברתי אליה.

אני לא חולת נפש, אל תחשוב ככה. ואני גם לא יודעת למה שכשיש
ברשותי לבקש משאלה, אני תמיד מבקשת אותך ובעצם לא נותנת לך
להיכנס.

אני מצטערת אושר,
הלא זאת עצבותי שתמיד איתי.