כל הפנים משתנות בין ביקור לביקור
ויש בכך משום יתרון אדיר
איני מזהה את דמויות האנשים
וכך אני נותר חופשי, מכבלים,
פנוי להתמודד עם עצמי
גם בינות האנשים
יש בכך משום חידוש

לאחרונה הפכתי לקורא-שירה מסור
בפעם הראשונה בחיי
אני מחפש על גבי דפי-יוצרים
את זו שעלולה להציל את נפשי
מהשדים האיומים
- אלו שסוגרים על חיי לסירוגין
ובינתיים, עד שתבוא, אני קורא שירה מעל דפי-יוצרים

להק של מסוקי יסעור חוצה את השמים בצליל של רעם מתמשך
אחד חוצה ראשון - הוא החלוץ
שלישייה צמודה בעקבותיו יוצרת את העדר
ואחד במאסף (מהלך שיגבה הרבה דם מתגבש)
מטוס F-15 שובר בבום על-קולי מלמעלה
יפו ובתי המלון העצומים, מביטה על כל זה
היא בטח חושבת - בשביל מה כל זה
שוב

הדבר הראשון שרציתי להיות זה טייס
לחצות את השמים הכסופים
לשלוט על הזרמים האוירודינמיים עם ידית
לחדור אל שטח האויב ולהטיל את הפצצות בדייקנות
להשיב אהבה לארצי הצמאה
(אפילו פגשתי אלוף-משנה - טייס וסופר
עודני בן שמונה
כבר ידעתי מה אני רוצה)

הנה הגיע הזמן בו השמש שולחת קרניים רכות
וכל היושבים על החוף נלכדים בצבעים
יש הפוגה בחום הגדול
והיא - לירח חיוור היא דומה
מתכוננת לפגוש אדמה

אני מביט במראה
זה קורה לי אחת לזמן-מה,
סוקר את שיערי הקצוץ ואת העיניים
בוהקות עדיין בברק מיוחד
מלטף את הבטן הזו שצברתי בימי-מחשבה בלי תזוזה
הבטן עליה אקרא מלחמה (בהליכה מיוזעת ובסלט במקום בבשר)
אני אוהב את עצמי
אינני שוכח להביט בעצמי במבט של עדנה
'חיים לא קלים אתה עובר'
אני סוקר את עיניי ומרטיב במים קרים

חוזרים מסוקי הקוברה מעמקי הלבנון,
נוגעים בצלליתם בבתי-המלון
(ואני אינני בין אנשי צוותם
אינני טייס, אפילו לא חייל
חיי קרו בתרחישים אחרים)

חוזרת אמי אל הבית הסמוך לשטח-הקרבות
כועס אני עליה אבל אין לי מה לעשות
החיים שלה בידיה
כפי שהחיים שלי נתונים בידיי
כבר איננו משפחה מהודקת היטב
היוצאת לטיולים ברמה בכל שבת שנייה
איננו בכלל

מביט דרך עיניים צלולות אל כל מה שקרה בשנה האחרונה
מסביבי ישנה המולה וזה עוזר לי לחשוב, משום מה,
השמש השוקעת כבר לא תאפשר לי להגיע לתובנה חדשה
לא נורא
הרוח הזו בהחלט מפצה
מצננת את ההרגשה
של הבדידות האדישה אליה אני נוהג להתכנס
ומשפרת את סך-התחושה

הלילה הזה ודאי אדבר
אתך, אתה, אתו, עם עצמי
מה זה משנה?
אינני רואה איך אני ממשיך ככה
עוד הרבה




11/8/06