מרי ג'יין עוברת חרש
בין דמיון למציאות
מזמזמת לה שיר ערש
היא זוחלת לה למות.

היא אוהבת ועוזבת
את הבית והחום
לא רוצה אבל נודדת
מתגלגלת לתהום.

כשהייתה ילדה הבטיחו
לה אביר על סוס לבן,
לא גדלה וכבר הצליחו
לייאש אותה מזמן.

בואי מרי ואכניס אותך
לעומק הריאות
ואיך מילדה יפה כל כך
יוצאות פתאום הרבה דמעות.

אז לכי לך בתוך נתיב
בין רחובות כבויים
וזכרי שיש לך אל מיטיב
למעלה בשחקים.

אם נופלות משם פצצות
מהשמיים הכחולים
אז תתכסי לך בנוצות
תמריאי אל העננים.

אולי בין שמש לכוכב
עוד מחכה לך הגורל
אם תמצאי אותו עכשיו
הוא מחכה לך עם מגל.

אם תינוקות מתים שמדברים
בחדר סטרילי לבן,
היו בוכים בקול ענוג שירים
על ילד נרקומן

היית רוצה חיבוק אחד
לפני שהמסך יורד
ולהב הסכין כה חד
והלילה כה בודד.

בלוויה שלך את לא בכית
ריחפת שם וצחקת
חשבת כולם פה אחוזים תזזית
ואת עוד לא נרגעת.

לא קמת בבוקר להספיק
לא לאחר לעבודה
לא השתטית כדי להצחיק
איזה ילד או ילדה

הלכת מוקדם, שלולית של דם
כדי לסמן את הנקודה
הו מרי לעולם תישארי לי
אחת ויחידה.