פניו היו חתומות, אדישות, לא הסגירו דבר. עיניו בהו בחלל
שמלפניו, והוא שתק. הוא ישב על הכסא במטבח כשקול נשמע לפתע
מאחורי גבו. "חשבת שתוכל להתחמק ממני", היא אמרה משועשעת, אך
הוא לא הגיב. עדיין ישב, שתק ובהה בחלל. "חשבת שאני לא אגלה
אותך, את מה שעשית, אבל אני - אני חכמה, פקחית וזריזה ממך
בהרבה".
היא ניגשה אליו וסובבה את הכסא שעליו ישב, כך שכעת הם היו אחד
מול השני. פניו היו חתומות והוא לא אמר דבר, רק בהה בחלל
שמולו. "זה הגיע לך", אמרה בלחש ארסי, "אפילו מגיע לך יותר
מזה... לבוגדים מגיע להירקב בגיהינום!" ולאט לאט דמעות החלו
להציף את עיניה, אבל זה לא ממש הזיז לו. הוא פשוט היה אדיש.
"אתה היית שלי! שלי ורק שלי! אבל משום מה היית חייב... חייב...
ועוד אחותי! לא הספקתי לך? לא הייתי טובה מספיק, הא? אתה תירקב
בגיהינום, על כך אני מבטיחה לך! אני אמכור את נשמתי לשטן אם זה
יידרש". הוא לא ענה לה. פניו היו חתומות, אדישות, ולא הסגירו
דבר.
זה הטריף אותה. היא החזיקה בכתפיו והחלה לטלטל אותו בפראות
ולצרוח צרחות מקפיאות דם, אך הוא עדיין לא הגיב. רק בהה
באדישות. לאחר שנרגעה, התיישבה מולו ובהתה בו בחזרה. "תראה",
אמרה בזמן שהדליקה סיגריה, "אני מצטערת שלקחתי אותה ממך,
אוקיי? אני מבינה שאתה כועס, אבל אתה חייב להבין, לבוגדים מגיע
למות. תראה את הצד החיובי שבעניין: היא כבר לא תוכל להפריע לנו
יותר".
לאחר דקות ארוכות של שתיקה, היא כיבתה את הסיגריה שלה על
הריצפה, ולאחר מכן קמה וניגשה לפינת המטבח, איפה שהונחו בלוני
הגז, וניפצה אותם. היא חזרה לשבת במקומה, מולו, ובהתה בו למשך
זמן מה.
מאוחר יותר בחדשות, דיווח כתב צעיר על שתי גופות שנמצאו יושבות
על כסאות במטבח בדירה במרכז העיר. החוקרים העריכו כי גופת
הנקבה שהתה בזירה קרוב לשעה וחצי, ואילו גופת הגבר שהתה במקום
כבר יומיים. המשטרה פתחה בחקירה, למרות שמאמינה כי מדובר
בהתאבדות. כמו כן, ציין הכתב הצעיר כי אחותה של המנוחה עדיין
נעדרת, וביקש מהצופים לחייג למספר הבא במידה ויתקלו בה בדרכם.