לילה..
דממה
רק הציקדות עדיין ערות, מחבלות בשקט המופתי הזה.
העצים מזמן כבר ישנים ופנס התאורה שבקצה הרחוב מנקר - מהבהב
לפרקים...
מרחוק ניתן לשמוע את הדי קולו של שיר בלוז ישן מאחד הבתים...
זיכרון מעומעם מאיזה באר קודר שבו שמעתי את השיר הזה כבר פעם
מחלחל לראשי המעורפל מקור ושתייה.
אני לא זוכר מתי בדיוק אני וג'וני ווקר הפכנו לחברים טובים כל
כך...
לבד...
כל כך לבד
כל כך הרבה ריקנות על ספסל בגן ...

הגיע הזמן ללכת לישון. גם ככה הילדים מגיעים מוקדם ומעירים
אותי
מועך את הקרטון מתחת לראש ומתכסה בעיתונים של אתמול, העיניים
כל כך כבדות


לילה ...