|
את חושבת שזרים רואים את הכאב?
כשסודות אותי בפנים אולי אוכלים
קורעים לי את הלב
והרקב שמסריח ויוצא לי מהפה
מעיד על הדמעות שלא בכיתי ורוצה
ואולי אינם רואים
כי לפעמים גם את
אינך רואה דרכי את הסודות
נוגשים בי בתוכי (אוכלים בי)
לא מריחה ת'ריח שיוצא
לא מרגישה ברקב מתפשט
בסוד שמבקש לצאת ולא יוצא
ואולי את שמש בלבי ומחממת
ממיסה קצת קרח
שמרגיע קצת כאב
ומסתירה גם ריח
ואולי השיטפון שבלבי ממך בוקע
שוטף כיסוי דליל שמכסה
גופות קבורות עמוק חושף ומשתקע
המים שזורמים לאט חודרים עמוק
ובגלל זה כמעט ומשתגע (ואולי כבר משוגע?)
ואולי גם את אינך רואה (אותי)
רק דמות שאת חושבת שאני
אולי בעצם זה אני
אני כבר לא יודע |
|
|
אני לא רוצה
להלשין, אבל
לפעמים זה שמאשר
את הסלוגנים
מחטט באף. בועז,
לטיפולך.
חרגול, יועץ
טכני לענייני
מוסר ובעילת
חמורים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.