הקיבה שלי לא עושה עניין,
גם כשהאוכל מזכיר נשכחות.
סבתא, דודה, אימא וכמה גיסות,
מערבבות סירים על כמה להבות.
וכאן, רחוק מבית,
לב פועם לאט מן הרגיל,
האוכל מעופש ומגעיל,
וחסרים לי ויטמינים.
לאחר כמה שעות,
מתחילות עצירויות.
אני פותחת חלון בחדר,
מאיה קוראת בקול
"בבקשה, דברי בשקט"
היא לא מפסיקה לדבר מאתמול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.