רציתי להגיע רחוק.
לעלות על כל מכשולי הזמן והמרחק ולהגיע,
להגיע אליך.
כבר לא נותרו בי כוחות.
כמו שק אגרוף ישן,
שמרגיש כל חבטה,
כל אגרוף,
כל בעיטה,
כל נגיעה,
כואבת ככל שתהיה.

אתה לא כל כך רחוק,
אבל נשמע רחוק כמו מיליוני שנות אור.
מילות האהבה איבדו מעט מכוחן,
אך קולך עדיין מסב נחמה.
אלו מחשבות אתה חושב?
אלו מראות אתה רואה?
אלו רגשות אתה מרגיש?

קיים חלל ריק כאן לצדי במקום דמותך.
הוא צובר יותר ויותר מימדים,
מתחיל לתפוס את מקומו לידי, כבדרך קבע.
אני מנסה לעמוד מולו,
לתת לו מאבק ראוי,
להתנער מתחושת הריקנות,
להתרכז בקולך המעודד -
האומר לי מילות אהבה וגעגוע.

רק רציתי שדמותך תתבהר למולי,
שאני אוכל לחוש אותך,
שמגעך יהיה ממשי,
ישיר,
ללא עכבות,
ללא מעצורים.
רק אני ואתה -
יד ביד,
ביחד.


מוקדש לך,
אהוב שלי.