אם היית עכשיו
כאן,
לידי.
הייתי שמה לך יד על הירך.
ואז מליון ריחות
היו מבזיקים בי.
הייתי נזכרת
בפנים המלאכיות שלך
כשהיית שרוע בתוכי.
כשהעיניים שלך מבקשות איזשהו מפלט
מהיופי
שאתה חש.
וכשלא היית מסוגל עוד
להכיל
את השלמות.
היית גומר.
והידיים שלך
היו מלטפות את הפנים הכמהות שלי
לעוד התעלות.
היינו נרדמים וחולמים.
שאנחנו ביחד.
לעד.
אבל
אז
הייתי
קמה.
ונזכרת שאתה
פחדן ועצל
מדי
בשביל להתמודד עם מה
שישחרר את הנשמה של שנינו.
ואתה מעדיף להיחנק
בכבשן של מישהי
אחרת.
ולגמור בחוץ.
לראות אותה נאנחת,
בסיפוק.
ולהתנחם בזה
שאתה לא צריך לאהוב אותה,
או להסביר לה
  למה
אתה מתגעגע.