כל ילדותי
מסתכמת ב
חיפוש
א י נ ס ו פ י
אחר אחורי
מכנסי ג'ינס כחולים
וגב משובץ

(בעצם, אולי
בזאת מסתכמים
כל חיי)

חלמתי הלילה ש
סבי נפטר
(בשנית)
ושאבי בוכה ומחבק אותי

זה היה חלום
כל כך
טוב ש
לא רציתי
להתעורר ממנו

אבי
חדל מלחבק
אותי אליו
כשילדותי בגרה ממני
וגברים
אחרים החלו מחבקים
אותי

לו ידעתי ש
יפוג תוקפם של
חיבוקיו
לא הייתי מרפה לעולם מ
לפיתתי את
רגלו (הבריאה)

"אבא, מה הבאת לי?"

אבא,
אני זוכרת בברור
את היום הנורא
שלנו
ישבת על הספה
הכחולה שבסלון
ראשך מונח בין
כפות ידך הגדולות
המילים נפלו מפיך כמו
סלעים כבדים אשר
הותירו
בורות מעוקמים
בנפשי

לו
הייתי אנה פראנק
לא
הייתי סולחת לאבי
לעולם על שהלך
ו
פרסם את יומניי
ובכך,
כלא אותי לנצח
בכתיבת עליית הגג
של נעוריי

אני זוכרת ש
כאשר קראתי אותם
לראשונה
נתקפתי חרדה קיומית
(ולא בגלל הגאסטפו
אלא בגלל ש)
חששתי שכשאמות
מישהו יניח
ידיו על הגיגיי הכתובים
ויפרסם אותם

בעל כורחי

אני זוכרת ש
באותו שבוע
קניתי מנעול
והתקנתי אותו על תיבה ישנה
בה הטמנתי את כל
מ-חברותיי
(כמו שאנה החביאה את קיטי שלה)
את התיבה הסתרתי
בארגז המצעים ש
תחת המיטה
רק אחר כך

יכולתי
להירגע

כשסבא מת
לא בכיתי
בגלל ש
סבא מת לי
אלא כי אבא מת
לך
וידעתי ש
אם אתה תמות לי
כך
אהרוג
אותך

תן לי
ללטף את ראשך המכסיף
ללא מבוכה
ולהגיד לך
שאני סולחת לך וש
זו לא הייתה אשמתך
לומר לך:
"אבא, אני בסדר ו
אני אוהבת אותך"