אני עומד בבית משפט
ואת יושבת שם מולי
אני עומד בפני הדין
ועל לא עוול בכפי

אני מביט לשמאל ואז רואה
המושבעים הם מחייכים אל התובע
אני רואה את חיוכו המלגלג
ובעצמי רק בשקריו אני טובע

אני רואה שאין סיכוי
אני עומד להיכנע
אני מגניב מבט אלייך
את עדיין ממתינה

אני יורד מהדוכן ואת אומרת לי רק רגע
אני שכחתי שאלה אחת
ואז הקול שבראשי אומר - "תצא בלי פגע!"
והם קופאים כולם בבת אחת

המושבעים לא מחייכים
הם כלל לא מבינים
שזהו רגע המפנה
של כל חיי המשתנים

ואת אומרת בקול רם
בעצם זאת לא שאלה
אז מה זה שואלים אנחנו
ונשמעים כמו מקהלה

ואז את מזמנת את אותו אדם
אחד נדיר ומיוחד
אותו אדם שנעלם
החתיכה בפאזל האליבי
שתם ולא נשלם

ובמקומי הוא מתיישב
ומחייך אל השופט
המושבעים יושבים קפואים
והתובע מתלבט

בסוף ימי אותך אזכור
איך את הצלת אותי
ואז המלומד עונה לך:
"הוא היה איתי!"

המושבעים יוצאים מהאולם
והחיוך הוא לא קיים כבר
על פניו של התובע
ואני מחייך, וגם בוכה,
ואת נפשי שובע

ההליכים הם נגמרו
ופסק דיני נקבע
וזו הפעם אני לא אשם
כן בחיי אני נשבע

ומבטם פוני אלי
הם נמנעים מכל חיוך
והאדון בחליפה מרגיש
הגיע רגע של חיכוך

והם פותחים בדבריהם
הם מסבירים למה החליטו
אני זכאי וזה ברור
מחר העיתונים יגידו

ולך אני מודה מקרב לב
כי בך היה הכוח להבין
אני הוא רק פושע שהופלל
ואת פשוט עורכת דין