[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא יושבת על הרצפה, בוהה בקיר.
עברו 4 שעות מאז שהוא הלך,
אבל היא לא מרגישה את הזמן עובר, כמו רובוט.
העיניים שלה עוד שורפות מהדמעות שכבר יבשו.
הגוף כואב, הדם התייבש, עוד מעט היא תחזור להיות נורמלית ותצא
מהחדר, עוד מעט.
היא שונאת את עצמה.
כל דבר בגוף שלה, כל מחשבה שעוברת לה בראש.
הוא לא מבין אבל עושה את זה בכל זאת.
רק לפני כמה שעות הם חייכו, התנשקו.
ואז התחילו להכות, לחתוך, לשכוח את המציאות.
לולא הכאב לא הייתה שורדת, הוא גורם לה להרגיש,
רק ככה היא יכולה לברוח.
היא קמה עכשיו, מתלבשת, יותר נכון אוספת את קרעי הבגדים
שנשארו על גופה.
יוצאת מהחדר ושם היא משאירה את עצמה
עד לפעם הבאה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פרוקופייב.
כי חיים רק פעם
אחת.







-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/5/07 0:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סתיו שובל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה