עיוורות עיניו, לא מוכנות
מצד לצד הן לא פונות.
משכר ומשקר לכל גוף שבו עובר
היא מסתובבת סביב החדר
הבכי רק הופך גובר.
סוגר מכל כיוון, לא משאיר אוויר לנשימה,
והכרית שלה זועקת,
אין בי מקום לעוד דמעה.
הרעד לא פוסק,
הוא משתק את כל גופה,
על ילדתי הקטנה,
אימת נפשי קלפים שלפה.
קדימה ואחורה,
היא מתנדנדנת סביב צירה,
תיזהרי, קטנה, אמרתי לא ליפול לשם,
הידיים שלה פתוחות והדם עדיין חם.
פורשת כנפיים, ונופלת,
סומכת עליה שתתפוס,
אך הוא מכיר את חולשותיה,
מולו כבר לא תוכל לכעוס. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.