אני לא בטוחה למה תמיד אני יוצאת פה הרעה. הוא אמר שאני כלבה.
ניסיתי להסביר, והוא לא הבין. נמאס לי לאכול סרטים בגלל הרגשות
שלהם. זאת לא אני שפוגעת בהם, זה הם פוגעים בעצמם. ואל תשאל
איך אני יכולה לוותר על ידידות בגלל הדברים האלה, כי ברגע שאתה
מתאהב זאת כבר לא ידידות. הם תמיד חייבים להרוס הכול, תמיד
חייבים להעריץ ולאהוב, ולהאשים אותי כשאני לא מחזירה או כשאני
רעה. הם לא מבינים כשאני מנסה להסביר, ולא אכפת להם כשאני
מדברת. הם רואים אהבה ורואים זוהר, רואים נמשים, בלונד ועיניים
כחולות, עיוורים לצלקות ולשתי צלעות בולטות.
הם לא מקשיבים לי לחלומות, מתעלמים מהמחשבות.
לא שומעים על הפחדים והחרדות,
לא מגנים עלי ממטוסי הקרב והמלחמות
שרודפים אחרי בלילות.