באותו היום בכל רחבי העולם הרימו אנשים עיניהם לשמים ובהו בהם.
אני, שידעתי מה הולך לקרות ניסיתי להמנע מכך, פחדתי, אני מודה,
ידעתי שזה יפגע בי, ידעתי שברגע שאני מרים את הראש הלך עלי.
הזהרתי אותה בלילה שלפני אבל היא לא הקשיבה לי, היא רק התרגשה
נורא והכינה את הדברים שאמרו בטלוויזיה, היא ערמה אותם בערמות
קטנות מסודרות לפי צבע, בדיוק כמו שהפאנטים בטלוויזיה אמרו,
ואז היא יצאה החוצה לחפש את המריצה.
בבוקר קמתי מוקדם וסגרתי מהר את החלונות שלא תראה מה קורה
בחוץ, בגלל שהיא לא הבינה שזה מסוכן החלטתי למנוע ממנה את זה.
יצאתי לרחוב 3 שעות אחרי שזה התחיל וכל העולם פשוט עמד והסתכל
רק אני המשכתי בדרכי. בתוך המראה הסוריאליסטי הזה אני נראתי
הכי לא ממוקם, הולך לאיטי בידיים ריקות.
אחרי היום הזה כל אמצעי התקשורת פירשו את היום הזה כיום הכי
טוב בחיי האנושות, רמת הפשע בעולם ירדה ל-0.3% וחתימות של ראשי
ממשלה מצאו את דרכן אל הסכמי שלום, אנשים מצאו אהבה.
מנקודת מבטי זה היה היום הכי רע שיכול היה להיות, היא מצאה
אהבה, בגלל שהביטה אל השמיים נתקלה המריצה שלנו ברגלו של בחור
וברגע שהסתכלו אחד על השני נפגשו עיניהם והם התאהבו. באותו
הרגע לפני שנפגשו עיניהם נשברתי אני והבטתי אל השמיים.
בערב מצאתי את המריצה שלנו עם שאריות האהבה שלהם מרוחה על
הידיות, בדמעותי שטפתי את השאריות הדביקות הוורודות האלה.

ומעל המשיכו עננים ורודים חדשים שונים מכל מה שהעולם אי פעם
ראה לנוע בשקט בשמיים.