סוב סוב סוב, איש קטן ומדוכדך, סוב סוב
סוב על עקביך, כי מהו כבר חדש?

שוב עשית בלגאן ושוב בצעת שטויות
שוב חרטה על פניך, שוב צער ויגון

כאילו לא נלמד הלקח, כאילו לא היה שיעור

מקבת על ראשך נוריד, לו היה עוזר
קלגס על מנת להצר צעדיך, לו היה עוצר

אך לא, בתוואי של מוות, כצל על קיר
צועד אתה ללא כל שיר

לא שיר לכת ולא המנון,
חסר כל צליל, חסר כל טון

כי אף צל מוות יחריש אוזניים
בעוד אתה כמו גנב,
מאבד עצמך לדעת

ולא הדעת השיגך כי אם חוסרו

וכך נשאר המחזה ללא גיבור
ללא יורש, רק עם אידיוט

שכלו עזבהו, נפשו טורדת נשמתו