שיר שכתבתי פעם ברוח הדברים של יומנו של קצין חי"ר ששירת
בלבנון.
מצאתי אותו לפני כמה ימים, סיימתי אותו וחשבתי שברוח הימים
האילו הוא מתאים לפרסום.

הוא יצא מהבופור בעין ושן
את החברה שלו כבר לא רוצה לזיין
מסתגר הוא בחדר כבר כמה חודשים
מסרב בתוקף לפגוש אנשים
מסתכל בתמונות של החברים
חלקם כבר לא בחיים
מנגב תדמעות כבר, נמאס לבכות
ובראשו רצות התמונות

לבנון, לבנון
בגללך אני לא יכול לישון
לבנון, לבנון
עד מתי אמשיך עליך לחלום

זה קרה במאי 96, הוא היה אז החובש
באותו לילה,לילה אפל, ירד עליו הצל
ומאז לא נרדם, לא אוכל
באלבום רק מסתכל
נוב' 95, חברים לעד, זה שקר, הוא נשאר לבד

לבנון, לבנון
בגללך אני לא יכול לישון
לבנון, לבנון
עד מתי אמשיך עליך לחלום

ומאז עברו כבר 6 שנים
הוא נישא באושר ויש לו ילדים
אלבום הפלוגה בארון נדחק
וכל אותו לילה כבר כמעט נשכח
כל יום שעובר זה נראה רחוק
את הבכי והכעס החליף הצחוק
אך לפעמים, הוא נזכר בזוועה
ובראשו עולה אותה תמונה

לבנון, לבנון
בגללך אני לא יכול לישון
לבנון, לבנון
כמה עוד תבואי אליי בחלום...