מירי אמרה לי שאני חייב להפסיק לדבר על עצמי, "אנשים יראו מה
אתה גם בלי שתסביר להם, תן להם להבין את זה". ניסיתי להסביר לה
שזה דרך לחזק את הביטחון ושכשאתה מפגין עצמה מול אנשים הם
מאמינים למה שאתה אומר, אבל היא הסתכלה וביטלה את דבריי. "אז
מה, גם אם אתה צודק ויש לך באמת כל כך הרבה עוצמה עדיין אתה לא
חייב לדבר עליה, פשוט תפסיק לדבר על עצמך ותן לאנשים להבין את
זה ממך גם מבלי שתדבר, תפסיק להיות שטותניק ותתחיל להתבגר". די
הכעיס אותי מה שהיא אומרת למרות שהיה משהו במה שהיא אמרה. "אבל
מירי, אופי של בן אדם קשה לשנות". מירי אפילו לא הביטה בי "זה
לא אופי, זה הרגלים". עוד לפני שעיקמתי פרצוף וניסיתי להגיד
משהו מתרץ היא העיפה בי מבט חד. "פשוט תתחיל לדבר פחות או
במילים אחרות, תשתוק!"

את מירי הכרתי בעבודה הקודמת שלי, היא הייתה עמדה מולי בשירות
הלקוחות של החברה בה עבדנו, הדבר היחידי שהיא רצתה ממני זה
זיון, שום דבר מעבר. לי לא הייתה בעיה עם זה אבל אחרי מספר
מפגשים קשרנו קשר אינטלקטואלי חזק בנוסף לקשר המיני שהיה ושהחל
בהדרגה להיפסק.
אני מניח שבסופו של דבר הקשר נפסק כי עברתי עבודה ומיידית
תכיפות הפגישות פחתה, אבל לדעתי הסיבה העיקרית הייתה כי החלו
להתגלות רגשות בינינו, אני חושב שאצלי יותר אבל גם אצלה, היא
פשוט עוד לא הבינה את זה.
"הבנתי אותך, יכול להיות שאת צודקת, אני אנסה".
מאז שהתחלתי לשתוק והפסקתי לדבר על כמה שאני מצליח חכם ונחשק
התחלתי גם להבין שזה נכון, יותר מזה, גם הסביבה שלי שמה לב לזה
יותר, גם מירי.

אני ומירי התנתקנו לחודשיים, בפעם הבאה שנפגשנו יצאנו לשתות,
דיברנו מעט ואמרתי לה תודה על העצה החכמה, סיפרתי לה שאני לא
אוהב להקשיב לאנשים, אבל היא באמת צדקה. בקבוק היין שאזל ליווה
אותנו אל הבית שלי, היה סקס מצוין, הייתי חייב להוקיר לה תודה
והיה לי קשה לבטא את זה במילים. הפגישות בינינו החלו להיות
קרובות יותר והרגשות החלו להתפתח, הפעם אצלה יותר.
יצאנו שלושה חודשים כשהיא סיפרה לי שהיא מרגישה משהו וקשה לה
עם זה, הסתכלתי עליה ושתקתי, היא כעסה ששתקתי ואמרה שהיא רוצה
לנתק את הקשר. לא דיברנו שבוע עד שהיא התקשרה שוב, שמחתי לשמוע
אותה ואפילו חשבתי להגיד לה את זה, אבל לא היה צורך, היא הבינה
את זה כשנפגשנו.
עברו חודשיים עד שזה התפוצץ שוב. "אתה כל כך חסום, אתה לא מדבר
איתי ולא משתף אותי בתחושות שלך, די, נמאס לי כבר". רציתי
להגיד לה שאני כן מעוניין בה, אבל לא יכולתי אז שתקתי. " לפחות
תגיד לי משהו, תגיד שאתה רוצה אותי, תגיד שאתה מרגיש, תגיד
משהו!". התקרבתי אליה וחיבקתי אותה, היא באמת חשובה לי, חבל
שקשה לי לבטא את זה. העצה של מירי מלכדה אותה כי היא לא יכולה
לעזוב אותי, היא אהבה את איך שאני נראה, היא נמשכה להצלחה שלי
ולחוכמה ולמודעות שיש לי כלפי עצמי, היה לה קשה להשתחרר.
המשכנו להתראות, טיילנו ויצאנו, אחרי תקופה היא אמרה לי שהיא
אוהבת אותי והיה כיף לשמוע את זה, "זה בסדר, אל תלחץ, רק רציתי
להגיד מה שאני מרגישה".

הסיפור הזה היה נמשך עוד הרבה זמן לולא התחלתי לדבר ולהביע
רגשות. "אני חושב שאני אוהב אותך" ומייד אחר כך הגיעה גם הצהרת
ה"אני אוהב אותך". אחרי חודש זה כבר נגמר.
חבל שלא הקשבתי לה, עד הסוף.