"האמת", חייך הקרח, "אני מרטיב את נייר הטואלט במים נקיים ואז
כשאני מסיים לחרבן אני מנגב את התחת עם הנייר הרטוב". המזוקן
שישב לידו נקרע מצחוק ורק אחרי יותר מדקה הצליח להגיד משהו.
"תשמע, נראה לי מסובך ולא אסטטי הסיפור שלך". הקרח כבר קצת
פחות צחק, "תצחק כמה שאתה רוצה, אתה לא מרטיב את הנייר לפני
שאתה מחרבן?"
"טוב", התחיל המזוקן, "לי יש שיטה אחרת". החיוך חזר אל פניו של
הקרח, " אני שם רוק בתוך הנייר טואלט ואז מנגב".

המלצרית שעברה ליד הזוג הסתכלה על שניהם והרימה את עיניה
בתנועה סיבובית, השניים צחקו לפחות עוד חמש דקות עד שנוכחותה
של המלצרית הרגיעה אותם. "מה בשבילכם?"
"שניים קרלסברג", ביקש הבחור המזוקן בנימוס. "להביא לכם עוד
משהו?" שאלה המלצרית המנומשת, עם חיוך הכובש כיס וטיפ.
"לא תודה", ענה הקרח שישב מול המזוקן, כשהאחרון מהנהן בראשו
ומאשר את דברי חברו.
"מלצריות זה עם לקקן, רובן סטודנטיות שמחפשות כסף בשביל שכר
הדירה והרכב שקנו", אמר המזוקן. הקרח הביט בו ולגם מהבירה.
"וגם בשביל המסיבה הבאה אחי, כמה שהיא חמודה כאן חכה תראה אותה
במסיבה בקמפוס". שניהם צחקו.
"אתה יודע", שאל המזוקן את חברו הקרח ולא חיכה לתשובה, "אני
חושב שהתגברתי על סמדר, זה עדיין מציק לי לפעמים ויש מצבים
שאני מת להתקשר אליה אבל אני מצליח לבלום את עצמי, בשעה טובה
נכנסתי לתכנית הגמילה שהמלצת לי עליה".
"זו התקדמות יפה", אמר הקרח, "אין מה לעשות, אסור להיפגש או
להתקשר אליה, הגיע הזמן שתבין את זה אחי, אני כבר חודש לא מדבר
עם בשמת או שוכב איתה, אצלנו פשוט זה היה הולך ביחד. אני או
היא יוצרים קשר, נפגשים, שותים, ואז כמובן, שוכבים ועוד פעם
הסרטים האלו, אנחנו כבר שלושה חודשים לא ביחד".
"שלושה וחצי", קטע אותו המזוקן, "נפרדת מבשמת שבוע לפני שסמדר
זרקה אותי, הבת זונה, מה לא נתתי לה, שתמות!"
המזוקן הרים את עיניו ושלח סטירה ידידותית לקרח, "יניב, מה זה
המרמור הזה, חבל על האנרגיות בן אדם".
יניב השפיל מבט אל הרצפה ולקח נשימה ארוכה, " אתה לא מבין אחי,
זה לא פשוט, אני חי את החיים שלי כרגיל. בהתחלה בקושי זחלתי
החוצה מהבית, אבל היום אני סבבה ביום יום, עד הרגע המרגיז הזה
שאני חלש, שאני נכנע לרחמים העצמיים, שאני פתאום כול כך מתגעגע
אליה, מחכה שאולי היא תתקשר או תשלח הודעה ותגיד שיש סיכוי".

המזוקן הסתכל על יניב. "אני מבין מה אתה אומר אחי, אתה צריך
להיות חזק, זה נגמר וטוב שכך, אף פעם לא התאמתם באמת. רגעי
החולשה האלו לא אובייקטיביים אחי, אתה נזכר ברגעים היפים שלכם,
נזכר באהבה שהייתה וזורק הצידה את כל החרא שאכלת ממנה, אתה
חייב להישאר מאופס, להסתכל על כל התמונה ולא להיכנע לרגעי
החולשה האלו, אני ממש נלחם בזה אחי, אתה הרי יודע כמה אהבתי את
בשמת, הייתי מוכן למות בשבילה, או לפחות ככה חשבתי, אבל היום
אני חושב שבשלב כלשהוא הפסקתי לאהוב אותה ופשוט התרגלתי למצב
עד שזה התפוצץ. כמה שזה כואב יש מצב שזה קרה גם לסמדר". יניב
הסתכל והסכים עם כול מה שהמזוקן אמר.

"המטבח שלנו נסגר עוד רגע, אתם רוצים להזמין עוד משהו לאכול?"
החיוך מזמין הכסף של המלצרית לא הצליח להסתיר את העייפות שלה.
"עוד שניים קרלסברג, ותחזקי את זה בשוט של ג'יימסון בבקשה".
המזוקן חייך אל יניב המהורהר, "יהיה בסדר יניב, יהיה בסדר
אחי". יניב הרים את הראש וחייך, אבל היה די ברור שהשיחה הזו לא
תרמה לו יותר מדי, הוא עוד יחשוב עליה לא מעט כשייכנס הלילה
לבד למיטה.

הדלקתי סיגריה וחייכתי, שניהם היו עסוקים מדי בסרטים הפתטיים
שלהם בכדי להבחין שמישהו מקשיב לשיחה שלהם. ריחמתי עליהם,
עסוקים במחשבות על האקסית וגם כשיש להם זמן איכות ביחד הם
הורסים אותו בדיבור על החברה. שני מסכנים, לא מבינים שכשמדובר
על אקסיות אין טעם לחשוב עליהן אפילו שנייה אחרי הפרידה. כשאתה
עם בת זוג תחשוב עליה כמה שיותר כול עוד זה הדדי, מרגע הפרידה
כול אחד צריך לחשוב על עצמו בלבד. דיבורים נעימים והסברים יפים
טובים אולי להגיון של אדם ש"נפל ברגש", אבל בחור שכזה לא צריך
הגיון, הוא עדיין פגוע, הסברים, וככול שיהיו נכונים ויפים, לא
יעזרו. הראש מבין שאתם פרודים, הלב לא.

השניים המשיכו לדבר על אהבה, בחורות וכול מיני שטויות אחרות,
היה ברור ששניהם לא הצליחו להתגבר עדיין. הגאווה או האלכוהול,
אולי שניהם, גרמו לי לסלוד משני חבריי שישבו צמודים אליי מסביב
לבאר. השיחה ביניהם הייתה מעוררת רחמים, גם לי היה קשה בהתחלה
אבל לא הייתי במצב כזה נואש.
כשנפרדתי מהילה היו לי שבועיים קשים, אבל אחרי זה ועד היום היא
לא נמצאת במילון הקוגניטיבי שלי, פשוט נעלמה ולא קיימת יותר.
באמת שאהבתי אותה, כשהיינו ביחד הייתי עושה למענה כול כך הרבה,
כמעט וביטלתי את עצמי בפניה כשהיא הייתה באזור.
כל דבר הייתי מעניק לה לפניי, הייתי דואג לה יותר מאשר לעצמי,
עוזר לה בכל פרמטר ולא מפסיק להפתיע אותה בכדי שתחייך. עד היום
אין לי מושג איך היא לא העריכה את זה, איך היא קיבלה את כול מה
שנתתי לה בחיוך ונסגרה לתוך עצמה מייד אחרי כאילו לא קרה כלום.

ובאמת שאהבתי אותה, אחריה לא יכולתי להתאהב באף אחת אחרת, עד
היום אני לא מסוגל להחזיק קשר יותר מחודשיים. לא נעים להגיד
אבל נפגעתי כול כך מהבחורה, שהיום אני לא מסכים להיקשר ולקחת
את הסיכון של להיפגע שוב. מבחינתי כולן שוק בשר שנועד למלא את
התאווה הגדולה שלי. באמת שאני לא מתגעגע אליה, שתמות הכלבה, עד
סוף החיים אני אזכור את מה שהיא עשתה לי.

"חשבון בבקשה", ביקשתי וסימנתי בתנועה של עט מקשקש למלצרית
הכובשת. המלצרית ניגשה אליי והניחה את החשבון. כשהיא הסתובבה
הסתכלתי בתנועה אינסטינקטיבית על הישבן שלה, ישבן חמוד יש
לבחורה, של הילה היה יותר מוצק.