[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ניסן הלל
/
רדוף מחשבות

שקט עכשיו, כולם הלכו לישון. מטפטף 10 טיפות אופטלגין לתוך כוס
מים, טעם לוואי כמעט ולא מורגש.
מחשבות עוברות מעליי במהירות, הרבה יותר מהירות מתנועות היד
שלי. מאוחר, והמשחק הזה מתחיל לעייף אותי. מספיקה לי מחשבה
אחת, רק אחת, ואז הכול יהיה רגוע, אולי אפילו אצליח להירדם
איתה.

שריקה של נלסון משנה כיוון, השריקה המוכרת שלנו מזכירה לי
אותה. נלסון הוא מתנה מעדי, שהפרידה ממנה עשתה אותי חולה. מנסה
לראות אם אני באמת יכול להחזיק מעמד אחרי שנפרדנו או לא, וגם
את המחשבה הזו לא מצליח לתפוס, הראש הטיל ווטו על המחשבות ולקח
את זכויות היוצרים, לא נותן חופש פעולה ללב. נלסון מייעץ לי
להביא את רשת ההצלה שלו, "תשמע, לא איכפת לי שתשתמש בה העיקר
תחזיר אותה למקום אחר כך, אתה יודע, לפעמים אני עף ואז בלאגן,
אם באותו רגע קריטי לא תדע איפה היא יש מצב שאעוף אל הטבע ואתה
יודע, אין לי סיכוי להחזיק שם יותר מיום, אז אל תצא כפוי טובה
מניאק". האמת שעד לאותו רגע הוא לא דיבר אף פעם, הלב שלי פעם
במהירות מטורפת.
"אתה מדבר?"
"כן, מה, אף פעם לא ראית תוכי מדבר? צא מהסרט, תשתחרר בן
אדם".
"מתי למדת לדבר בכלל?"
"הגעתי מתוכנת אחי, איזה נאיבי אתה, למה חשבת שעדי נתנה לך
אותי, ככה סתם בלי סיבה, תכף תגיד לי שאתה עדיין חושב שתוכים
מחקים בני אדם, זה אתם שמחקים אותנו, כאלה נחותים אתם".
לא הבנתי מה קורה איתי, אבל אותו אי אפשר היה לעצור. "תשמע,
בגלל שהיא עזבה ואתה מאכיל אותי ודואג לי לפעמים אז אני אגלה
לך סוד, אבל בינינו אה?"
התדהמה התחלפה בסקרנות אגרסיבית, "נו, יאללה דבר כבר!"
"אני שתול אחי, היא שתלה אותי לראות מה אתה עושה כשהיא לא פה,
אתה יודע, היא די קנאית"
איזה משת"פ התוכי המניאק הזה.
"ואיך היית מודיע לה?"
נלסון הרים את הכרבולת הקטנה של הראש שלו, הקוקוטל הזה מתלהב
מעצמו יותר מדי.
"בלילה, כשהיית נרדם, הייתי מתקשר מהפלאפון שלך, הייתם מתקשרים
אחד לשני כול כך הרבה ככה שלא היה לך סיכוי לשים לב".
איזה נבלה, תפסתי אותו ברגליים, ובתנועה מהירה הכנסתי אותו
לתוך הכלוב, ייסורי המצפון על גזירת הכנפיים שלו נעלמו באותו
רגע. כיסיתי את הכלוב שלו וחזרתי אל המיטה. "אל תשכח לנקות לי
את המים מהחרא, שמעת אותי!"
שהמשת"פ הזה ישתה חרא, מגיע לו.

החלטתי להשתמש ברעיון שלו, לקחתי את הרשת וחיכיתי שהמחשבה
תחלוף, את הראשונה פספסתי ממש במעט, את האחרות כבר לא היה לי
סיכוי, המחשבות הבינו את האסטרטגיה שלי ולמדו את שיטת הפעולה
החדשה. החלטתי להפתיע אותם וירדתי למקלט, משם הבאתי את הסולם
של סבא יוסי. עשיתי את זה לאט ומדוד כדי לא להעיר את יושבי
הבית, ובמיוחד את סבא יוסי שהיה זורק עליי את השיניים שלו אם
היה יודע שלקחתי את הסולם שלו ללא רשות. עליתי על הסולם, אבל
המחשבות הקדימו אותי והתחילו לחלוף על הרצפה במהירות.
העניין הזה התחיל לשגע אותי אז עליתי לחדר של ההורים ולקחתי את
האקדח מהמגירה. חזרתי לחדר ונעמדתי בפינת החדר הריקה, שידת
הטלוויזיה וארון הבגדים היו לשמאלי כך שבעצם יכולתי לכוון
למרכז ולימין החדר. אם המיטה תיפגע זה יהיה בקטנה.
במחשבה הראשונה כמעט פגעתי, על המחשבה השנייה רוקנתי מחסנית
ושוב לא פגעתי בכלום, מוזר שאף אחד לא התעורר. מתוסכל כיוונתי
את האקדח לראש אבל עומס מחשבות פתאומי העיף את האקדח המרוקן
מהראש שלי.

מותש ועייף החלטתי לעצום את העיניים ולהירדם, מהרהר אם אני
שולט במחשבות שלי או שהן שולטות בי.
קול צייצני התערב בין המחשבות שרדפו אותי. "זה בכלל אני שולט
בכול מה שקורה פה, אני פשוט קצת מבולבל היום, מצטער שזה נפל
עליך, לילה טוב אחי". אחרי כמה דקות נרדמתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם שלישית-
גלידה טבעונית!


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/5/07 23:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניסן הלל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה