מה שאתם עומדים לקרוא הוא לא ברור הוא נכתב מתוך סערת רגשות
(באמצע שיעור פיסיקה??) ואני לא באמת יודעת אם הוא מונולוג או
סיפור אבל סיווגתי אותו בכל זאת כמונולוג


"what the fuck!?"  איזה ביטויים נהדרים יש לה
תמיד היא אומרת אותם בקול המהפנט שלה.
"אנחנו נמצאים על כדוה"א לא?" אמרתי בספק צחוק ספק עצב
"את לא תביני לעולם, זה חסר משמעות.
הרי עם הממשלה הדימיונית שלנו אין לנו סיכוי" היא אמרה.
אנחנו שתי דמויות תמוהות שחיות בלב ת"א
עם כל הסצנה המסריחה שלה.
קשה למצוא בנו תוכן, חסרות משמעות.
חולמות חלומות חסרי משמעות על העתיד הלא קיים שלנו.
עכשיו אנחנו בעיצומה של שיחה מרתקת משהו, על המצב המדרדר
בארץ.
מנסות לעשות את עצמינו מבינות בפוליטיקה הישראלית...
טוב אולי אחרי שנתיים שלוש בשמאל הקיצוני פציפיזם הוא עניין של
מובן מאליו...
אבל אני ראיתי את כל אותם הצבועים שהניסיון להפוך לטובים
יותר..
הפך את חייהם, הם חסרי תוכן לא פחות ממני..
חיים בתחפושת נהדרת שיצרה להם תדמית מעולה בעולם הצבוע שלנו.

בשנה האחרונה הגעתי למסקנות שונות בקשר לחיים הנוראיים שאני
חיה..
החיים האלו לא שווים את הסבל שאנשים עוברים בשבילם הם ריקים
מבפנים ומבחוץ, זה הכל תחפושות,
העולם שלנו הוא נשף תחפושות אחד גדול..
כשכל אדם קם בבוקר הוא לובש עליו את התחפושת שמיוחדת לו ולעוד
קבוצה עם מספר לא מבוטל של אנשים שמנסים להיות דומים אחד לשני
בדיוק רב..
הוא מאושר.. אבל הניסיון הפתטי שלו להיות דומה למישהו מסוים
בחברה הוא כואב הוא עצוב.. זה עצוב לראות אותו..

בניסיון נוגע ללב אנחנו מנסות לגעת בצער של כל האנשים שנפגעו
מהחיים האלו.
האנשים האלו הם כל אותם הילדים האומללים שלא הוזמנו אף פעם
למסיבת התחפושות..
הם המנודים של החברה.
אותם לעולם לא הזמינו לחגוג עם החבר'ה המחופשים..
הם תמיד נשארים בכוך האמת הקטן שלהם.
הם מנסים בכל כוחם להפיצו ברחבי העולם אך ללא הצלחה.
הם, הילדים האלו הם האנשים האמיתיים..
הם שונים מאותם אנשים מחופשים..
התחפושת שלהם היא הקליפה האמיתית.
התחפושת שלהם מתפוצצת כבר מרוב כנות..
ולפעמים היא אפילו נהיית להם כבר נורא כבדה לנשיאה.
אך הנטל נפל עליהם והם מחויבים לנשוא אותה בכל חייהם.

"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ"
למה לא יכולנו להישאר עם אותם שמיים וארץ..?
עם אדם וחווה "התמימים" שלא היה ביכולתם לפגוע באיש מלבד
עצמם.
הרי היינו מפיקים הרבה טוב ומוצאים דרך מסתורים לחיים נפלאים.
אבל  חבל להיכנס לפילוסופיה גבוהה..
אני לא פילוסופית, אני משאירה את התפקיד לגדולים ממני.
אני רק מקווה שכל איש באשר הוא וגם אני והיא נלמד מתישהו להסיר
את תחפושת הכלום שלנו..
כי היא לא נוצצת וזוהרת והיא לא יפה.