הרגת אותי מבפנים,
ואני השבתי מלחמה.
ריסקת את ליבי,
ואני ריסקתי את שלך.
המוות לא יפריד בנינו
כי שנינו כבר מתים,
המוות לא יפריד בנינו,
ובין הגבולות האפשריים...
ואותם הדפים שמסרבים להימחק,
ואותם הזיכרונות שמסרבים להישכח,
רואה איך כל פעם, מחדש, אתה משתתק
איך הלכת,
ואותי
השארת
כך...
רואה לך בעיניים את אותם המבטים
רואה לך בעיניים את אותם הייסורים
מביטה בעייני ישר לתוך עינייך
נוכחת לדעת, שבכלל לא השתנית...
פלשבק לאחור, מועדת לצד
אתה מתבונן, ומולי נעמד
גבוה, גברי, וזקוף
רצית לחבק, זה היה כ"כ שקוף...
במקום ללחוש כמה שאתה אוהב
הלכת משם והשארת באוויר כאב
לא חזרת יום למחרת, וגם לא אחרי יומיים
בחרת להיות לבד,
ולא אנחנו,
שניים...
ואולי הכל לטובה, המוות לא יפריד בנינו
בגלל ששנינו כבר מתים,
המוות לא יפריד בינינו,
כי שנינו כבר נפרדים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.