שלום אני שעי, אני כבר בת כמעט שבוע. יש רגליים שזה נחשב אצלם
ממש זקנה. כשאני רואה רגליים אחרות, כל הזיפונים שם מסתכלים
עלי במבט עצוב, מתוך רחמים שהסוף שלי קרב.
אבל אני יודעת שהוא לא. אני דקיקה נורא, ולא יותר מדי כהה
ויחסית לגילי לא הכי ארוכה; והדבר הכי טוב זה שאין לידי אף
שערות ארוכות אחרות ברדיוס של ה-3 סנטימטר השלמים! ככה שאני לא
מושכת תשומת לב רבה ואולי אני אצליח אפילו לשרוד עוד 3 ימים
שלמים!
אבל אתם יודעים משהו? למרות שזה יתרון ענק שלא מבחינים בי,
ושאני חיה כבר הרבה מאוד זמן, לפעמים זה קצת מבאס.
אף פעם לא יצא לי להיקשר לאף שיערה. הם כולם כוסחו בשנייה
שבצבצתי מתחת לעור.  אבל באותה שנייה, ממש מאית לפני שראיתי
במו קצי איך נעקרות להן שתי שערות, ראיתי איך הן נקשרות להן;
קשר כזה לא ראיתי מימי! אפילו לא על רגליים אחרות! אפילו לא על
רגליים של בנים!!! הם עשו קשר ועליו עוד אחד ואז הסתובבו אחד
עם השני לפחות 7 פעמים שלמות, עשו קשר אחרון לסיום ולעיני חוץ
נראו כשערה אחת וכשערה אחת נתלשו. וכשנתלשו, הילדה הארורה
אפילו אמרה "איי", כנראה נשבר לה הלב על שנאלצה לסיים את הרומן
בין השערות. ומאותו רגע שראיתי את הקשר המיוחד הזה בין שתיהן
החלטתי שבדיוק ככה אני רוצה לסיים את חיי. אבל אני חיה בקרחת
ולכן זו בעיה. ובכלל, אני ממוקמת בצד השמאלי של רגל שמאל, ככה
שאין לי גישה בכלל לרגל השנייה, אלא אם כן ממש מתחשק לילדה שלי
אקרובאטיקה. וגם, לחכות עד ששאר השערות יגדלו זו בעיה! כי אז
בוודאות תימשך אלי תשומת לב וככה אחוסל בלי להגשים את חלומי!
הפתרון היחיד הוא לחכות שהילדה שלי תפגוש את אהוב ליבה, ולחכות
לשלב שבו הם יצמידו את רגליהם, ואז - בום!!! אתנפל על הראשון
שאראה. זאת התוכנית.
אוי, אוי, האם זאת פינצטה מתקרבת? לא!!!