על פי קטע מהספר פונטנלה של מאיר שליו
יש לי חולשה לשבילים
ולך שביל בשיער
זוכרת את השביל שנישקתי
זה בין שדייך
ואת השביל שציירו ידיי הקרות
על גבך הרוטט כסוס הדוהר
על דרך עפר
ולצידו חיטה לבנה כגופך
ושמיים כחולים מלפני הם עינייך
והשביל בשדות,
שניפגשנו
העונה לרגלך בהולם רך וגמיש
כגופך, כבשרך
ולעומתו השביל העוקף בקיבוץ
שהתפצלו בו דרכינו
והוא כמו נפשך מחוספס וקשה
ויש את השביל הרחב, הישר, לביתנו
או הצר, מתפתל לביתך החדש
ושביל המילים שלי
שעזבת
מטושטש, מלא דימויים
ושלך, מטעה ומטעים, חד כיווני.
ועכשיו שביל הדמעות
שאנוכי צועד בו בתלם
מאז
השביל הארוך, שביל החיים
ובשביל מה? |
