לפעמים איפה שהראש מתחיל לצמוח
הולכת הבחירה החופשית לעזאזל

לפעמים האדם הוא האויב של עצמו וזה מוכיח
שאדם לא יכול להתקיים בנוחות וביעילות ללא אויבים

לפעמים אני הולכת לאיבוד גם אחרי שכבר מצאתי את עצמי
וזה מעלה אצלי בראש דמוי של הליכה במעגלים

ולפעמים אני חוששת ומובכת מהמוות
ואז נזכרת שלמעגל אין סוף או התחלה

לפעמים אני חושבת "מה הטעם?" ולקולו של יצר ההשרדות
אני צועדת למטבח ומרפאת את בלוטות הטעם במסירות

לפעמים, רק לפעמים אני רואה רק את הדרך שאין עליה עקבות רגליי
ואז עולה באפי ניחוח - מזמין של אדמה טרייה ובתולית

ולפעמים אני ניצבת מול לבירינט ההכרעות בדומיה
ובתוכו אני הולכת לכל שלוחה בהקשבה דרוכה

לפעמים רוחי נשברת, לחתיכות גסות ורסיסים
ושוב ושוב אני יושבת ומרכיבה אותן בהכנעה

ולפעמים אני מפקפקת בכל דבר גלוי לי ונסתר
ולשמחתי בדיוק באותו הרגע מתחיל הספק למצוא בעיני חן

ומאותו ריכוז עולה השקט
ומשמיע את קולי איתן