אני נושאת בתוך לבי
את השברים שלה,
נושאת בתוך גופי
את הזכרונות שלה.
אני שומרת בתוכי מגע
שלא זוכה לצאת,
אני בורחת מעצמי
אל תוך החשיכה.

אני בוחרת בכל יום
את העתיד שלי,
אני כותבת לי דרכים
הרחק מכל מה שבלבי.
אני לא זוכרת איך הייתי פעם
וטעם של חיבה,
אני לא יודעת איך לחיות חופשי
ובטח לא מרשה.

והיא נופלת אל צבעים של קור
נופלת לבדה,
היא מתבוללת בקהל
והיא צועדת יחפה.
היא מזדעקת, היא צועקת
וקולה אינו נשמע,
כאב כזה שלא נראה
אך מעטר את כל גופה.

אני קורעת את הספרים
שליוו את ילדותי,
את סיפורי האגדות
אשר השלו אותי.
אני מתבוננת במראה
אל תוך מבוך שלא נגמר,
אני רואה את האמת
רואה רצון נשבר.

הרגעים אשר שחזרתי
ביני לבין עצמי,
הם מלווים אותי בכל דקה,
שעות בתוך ראשי.
אלו בועות שמתנפצות,
בועות שמקיפות אותי,
לבד שכל הזמן חוזר
ומסמן לי את דרכי.

והיא נופלת אל צבעים של קור
נופלת לבדה,
היא מתבוללת בקהל
והיא צועדת יחפה.
היא מזדעקת, היא צועקת
וקולה אינו נשמע,
כאב כזה שלא נראה
אך מעטר את כל גופה.