יש שיקראו בזה ויגידו שעשועים
אבל אנחנו יודעים. אם אנסה לסכם את
כל סיבובי אותך אומר: ילדים, אל תנסו לכתוב
בסגנונו של אלתרמן. אין עוד אהבה כזו.
ובקו מילותי הילכת דקה וגבוהה. האורות
ידעו ונשארו עמומים. מרומי המילים סרבו.
מגובה העיניים שאלתי - לא. ובאמת לא.
כמה געגוע במילה. תמונה: את ואני בידיים.
מחלפות החורף הבא מצמחות בבשרי את ערגת הימים האלה.
שינוי קולך לוחש לי בוא. ניחוש מגעך כואב. מנחם
את ההליכה הזאת ברחוב רווי וריק.
לא לחשת לי אבל אני חוזר: אהבתי.
בציר הזמן מניח פירותיו בדעתך. בוסר וחול
לומדים לחיות זה עם זה. מבשילים בתנאים קשים.
פלא קיומך יילמד בחדרים ריקים.
נזר אהבתי נחוש - החלה הספירה לאחור.
ופעם, כשלא קראנו בספר עיתותינו
רציתי לבקש ממי - בואי נאחר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.