הרוח הזאת של הסתיו מתחילה לקרר אותי ואני חושבת שמזל שלקחתי
עליי את החולצה הארוכה. הבד שלה דק, אז זה לא חם מידי ומידי
פעם אני מרגישה חלק ממך על הכתפיים החשופות שלי כשאנחנו הולכות
במורד הכביש בקיבוץ.
"יש לי עוד חולצה גדולה בתיק אם קר לך". את עונה שלא, זה
בסדר.
את צוחקת ובא לך להתקרב לעגלים בתוך הכלובים שלהם ברפת. אנחנו
סוטות מהכביש ומתקרבות אל העגלים. הם עושים קולות שבכלל לא
מזכירים את ה"מו" שדיברו עליו כשהיינו קטנים. או כשגדלנו.
אני מוציאה מהתיק שלי את הקופסא שאספנו בה תאנים מהכפר ושואלת
"רוצה גם?" את לוקחת אחד ואוכלת יחד איתי.
"בואי אל הבאלות".
אנחנו מתקרבות אל מלבני החציר הגדולים שמקרוב אני לא כל כך
בטוחה איך נעלה עליהם. בסוף אני מצליחה בקושי לטפס ונותנת לך
יד.
אנחנו יושבות והשמש מתחילה לשקוע.
אני מוציאה את החולצה הגדולה מהתיק ושמה כדי שנשב עליה. "אני
עם מכנס קצר אז זה דוקר אותי" אני מחייכת אליך כשאת שואלת איזו
מן קיבוצניקית אני.
אני רוצה שתישעני עלי ומחכה קצת. אני נשענת עלייך ויורדת
להישכב לך על הירכיים.
בא לי שתחבקי אותי ואני נזכרת שזה לא קורה לי אף פעם.
את מניחה עליי את היד שלך ונעצרת לי הנשימה לרגע. אני עוצרת את
זה בבטן ומפהקת פיהוק לא משכנע כדי שלא תשימי לב שרעדתי עכשיו.
הראש שלך מעליי מקושט בחיוך שלך כשאנחנו מדברות. החיוך - מחמאה
שלך. כשאת מחייכת ככה גם אני.
אני מעבירה יד אל מאחורי הגב שלך ומתחילה להעביר אצבעות עלייך
מעל לחולצה. בהתחלה את בקושי מרגישה את זה, לפחות ככה זה נדמה
לי. וכשאת לא אומרת כלום אני ממשיכה קצת פחות חלש.
אני מתחילה לחשוב על דברים להגיד לך כדי שתמשיכי לחייך. את
ממשיכה.
אני רואה אותך שותקת.
החיוך שלך ואת נראית פתאום אחרת.
אני מקשיבה לכל רחש שהמוח שלי מדמיין לעצמו כשהפנים שלך משנים
הבעות.
אני מרשה לעצמי לרגע לחשוב על זה. לשנייה זה פתאום נהייה אמיתי
כל כך, שהפרפרים האלה מתחילים לי שוב בבטן. אני מנסה לעצור את
זה מהר. כי זה מפחיד ככה פתאום לדמיין משהו אמיתי כל כך עד כדי
אמונה שהוא אכן מתרחש.
את מפנה את המבט שלך אליי מהר.
אני נבוכה והפנים שלי מתחילות להאדים מהחשש שאת קוראת את
המחשבות שלי.
את מתקרבת ואני מנסה למחוק כבר את החיוך הזה. הוא נמחק כשאני
ממש מתחילה להאמין. אז אני מתחילה לפחד. להתרגש. להאדים
ולהרגיש את החום עולה לי בגוף.
ברגליים היחפות שלי מתחדדת התחושה של הקש והוא פתאום נעים ולא
דוקר. אצבעות הרגליים נסגרות ומתקמרות יחד עם כל הגוף שנדרך.
אני מרגישה את השרירים בידיים מתכווצים ואני מרפה, כדי שלא
תשימי לב לכל מה שקורה לי בפנים. הנשימות שלי מאבדות את הקצב
שלהן ואני מזכירה לעצמי לקחת אוויר מידי פעם, אבל לא יותר
מידי, כדי שלא תחשבי שאני מצפה למשהו.
הפרפרים בבטן הופכים לעטלפים ששורטים אותה קצת מידי פעם כשאני
מעיזה לדמיין משהו מדויק מידי. כשאת כבר קרובה ממש, אני פתאום
בולעת רוק ומוציאה אויר מהריאות.
את כמעט כבר נוגעת בי עם הפנים שלך ובשנייה שאני מרימה קצת את
הראש כדי להתקרב
את מתרוממת ומטה את הראש הצידה במן צחוק שכזה.
הראש שלי נופל אחורה ולא נותר לי אלא לצחוק איתך מן צחוק מיואש
שידע בדיעבד את כל מה שקרה כאן עכשיו.
אני מתרוממת ומתיישב לידך. את לוקחת תאנה גדולה במיוחד ונוגסת
בה. היא אדומה מאוד מבפנים וקצת נשאר לך על השפה התחתונה. אני
מסתכלת עלייך ואני מרגישה את הראש שלי מתחיל להסתחרר המחשבות
שוב.
"יש לך אדום פה" אני מצביעה ואת מנגבת את הפה בצד הלא נכון.
במרווח זמן שאין לו הגדרה אני מתקרבת אלייך ומלקקת אל האדום
הזה מהשפה שלך. כשאני עושה את זה היד שלי קצת נוגעת לך בצוואר
ויורדת אל הכתף. העיניים שלי עצומות ופתאום העגלים הפסיקו
לגעות ואין יותר צרצרים. פתאום הרעש של המכוניות בכביש המהיר
נעלם בתוך האוויר וגם העננים הפסיקו לזוז אצלי.
האוזניים שלי בוערות מחום. והעורף שלי מרגיש את הקור של הרוח
שמנדפת את הזיעה ממנו. בתוך מרווח הזמן הזה אני מרגישה את היד
שלך על הכתף שלי ומרפה ממך.
לא יכולה להסתכל לך בעיניים. אני מקווה מאוד שאת מחייכת והספק
בזה גדל תוך שאני אומרת "פאק" חלש אל חבילת החציר שמתחתיי.
את לוקחת תאנה אחת ומזיזה את הקופסא אל הבאלה שמאחורינו.
את בוצעת את התאנה לחצי בשתי ידייך. אני מרימה את המבט שלי.
ומרגישה איך איבדתי כל צבע בפניי.
את מתקדמת קצת אליי ולפני שהספקתי להבין מה את עושה, אני
מרגישה את חצי התאנה נמעך לי על הכתף. אני מפנה את הראש לכיוון
שמאל שלי ועיניי נעצמות בכניעה כשאת מתחילה ללקק את דבש התאנה
מהכתף החשופה.
תנועת היד שלך גסה כשאת צובעת לי את העור באדום סגול. הלשון
שלך מחליקה עליי והשפתיים שלך מוצצות אותי בצמרמורת נעימה שכבר
שכחתי שהיא קיימת. נשימה שנדחסה לי כל הזמן הזה בריאות משתחררת
ומיתרי הקול שלי כמעט רוטטים יתר על המידה, אבל יש לי עוד קצת
שליטה עצמית שאני מתחרטת עליה.
את מכתימה לי את החולצה ועולה למעלה בנשיקות נשיכות. נראה לרגע
כאילו גם לך קצת מביך להסתכל עליי.
אני יוצאת מהקיפאון לרגע ומתקרבת אלייך כדי לנשק אותך.
את מרחיקה את הראש שלי ומצמידה אותו לחבילת החציר האחורית. את
חציה השני של התאנה את מצמידה לשפתיים שלי ולוחצת. שוב מיץ
מתוק וזרעים קטנים של תאנה נמרחים עליי. את מלקקת אותם ממני
ואני מוצצת לך את האצבעות האדומות מהמיץ.
את מרפה מהנשיקה ובוחנת אותי. מוצצת לך את המיץ מהאצבעות. את
מכניסה אותן אל תוך הפה שלי ומוציאה. חלקים מהפרי המתוק נשארים
לי בפה ואני לועסת אותך ללא השיניים. אני עוברת אל כף היד שלך
כי נוזל לך הבורדו הזה גם לשם.
כשאני מגיעה בנשיקות אל שורש כף היד שלך את תופסת לי את הסנטר
ומרימה לי את הפנים. אני מנסה למקד את המבט שלי כתירוץ להרוויח
זמן.
"תנשקי אותי" את אומרת ואני מרגישה את עצמי מסמיקה ולא מבינה
איך זה כל כך מביך אותי. בכוח שלא ברור לי מאיפה הוא מגיע,
הגוף שלי נדחף אלייך אבל נעצר שנייה לפני ההצמדות שאני כל כך
מחכה לה. רק הפנים שלי צמודים אלייך בנשיקה.
המוח שלי ריק ואני לא יודעת מה קורה מסביבי. האמת שאני אפילו
לא יודעת איך אני מרגישה. אבל לא רוצה להפסיק.
אני מרפה מהשפתיים שלך לרגע ונושמת קצת מהר. מסתכלת לך על
החיוך כשאת קולטת את המבט שלי. ומחבקת אותך מהר. הראש שלי צמוד
לצוואר שלך ואני מרגישה את הידיים שלך נכרכות סביבי, מרגיעות
שאת כאן.
אני מנסה לקלוט את כל הגוף שלך עם הידיים. הן נעות מהר על
המותניים שלך ועל הגב. עוברות אל העורף ויורדות למטה חזרה.  הן
לוחצות עלייך ואני מפעילה יותר ויותר כוח עם האצבעות שלי וכפות
הידיים. נשיקות על הצוואר שלך הופכות למציצות נשיכות. מזווית
העין אני רואה או מדמיינת אותך עוצמת את העיניים בכוח או
ממאמץ.
כפות הידיים שלי עוברות מהר מתחת לחולצה שלך. אני מרגישה את
העור החם שלך ומפתיע אותי כל פעם כמה זה חם יותר ממה שאני
מצפה. ההתרגשות הזאת שנובעת מהפחד שאת תפסיקי מוציאה ממני עוד
נשיפה, כשאני מרגישה את הגוף שלך נענה לי. ושוב, ההרגשה כל פעם
נראית לי כמו פעם ראשונה מחדש.
אני עולה במעלה המותנים שלך ולאט מרימה את הידיים שלך. המרפקים
שלך בקו של פניי והידיים שלך על הראש שלי מלטפות אותו. אני
מרימה לך את החולצה לאט כדי שאם תרצי שאפסיק תוכלי להגיד את זה
. אני שמחה שאת לא. אני נצמדת אלייך שוב ומנשקת לך את עצמות
הבריח. המצח שלי נצמד אלייך ולוחץ קצת. אני נושכת אותך קצת
ויורדת עם הנשיקות אל כיון החזה שלך.
הידיים שלך על העורף שלי מפתיעות אותי. את מחזיקה אותי בכתפיים
ומשכיבה אותי על הגב.
אני קצת מתנגדת עם לפלג הגוף העליון שלי שמנסה להישאר למעלה.
את דוחפת אותי למטה ואני מרפה. הידיים שלי עוברות לצידי הגוף
שלי ואני מחכה לראות מה תעשי.
את מתכופפת אליי ומורידה ממני את החולצה. הנשיקות שלך על הבטן
שלי מרגיעות אותי קצת והידיים שלי עוברות אל הכתפיים שלך. את
עולה אל הצוואר מהר והשינוי הזה מכניס לי אוויר לקנה הנשימה
מהר קצת. הגוף שלי נרתע קצת במן קפיצה ואני פתאום קולטת את
הרעד הזה בגוף שלא מפסיק.
את מרגישה אותי גם. מתרוממת מתבוננת בי ומחייכת. אני חזרה
אלייך.
את מנשקת אותי ונשכבת עליי בלי לזוז.
אני מחבקת אותך והרעד הזה לא עובר לי. אני מנסה להירגע עם
המשקל שלך עליי.