מוטי ודנה תמיד צחקו על זה שיש לי הפרעות קשב. זה לא בדיוק
מדייק. אני מאוד מתעניינת באנשים אחרים, ומקשיבה להם ברוב
תשומת לב, פשוט במקביל למילים שחודרות לי לאוזניים, מתחילים
להתגלגל בראש שלי כול מיני גלגלי מחשבה נוספים. ואז, מה לעשות,
כנראה שקצת קשה לי להתרכז.
מי שאלוף בלאבחן את זה, זה מוטי. הוא יכול להיות שקוע בסיפור
סוחף על התרגילים הפסיכולוגיים המעייפים שהוא עושה לחבר'ה שלו
מהמשרד, ופתאום להפסיק הכול. ואז, תוך שבריר שנייה, להניף את
היד שלו בקשת לכיווני, במין מחווה כזו, כאילו הוא מחכה למהלך
הבא שלי. ואני קולטת, נבוכה, ומתוך הרגל גם תמיד ממהרת לשקר
ולהגיד שלא איבדתי אותו לרגע אחד, ושהוא באמת מאוד מעניין
אותי. ואז אני בשקט מרגיעה את הגלגלים בראש.
לפעמים אני מצליחה לתפוס את עצמי בזמן, ובמקום להכחיש, פשוט
להתנצל ולהזכיר לו שאני ממש לא מתכוונת לזה. אבל הוא אף פעם לא
מתעצבן או נעלב. הייתי יודעת אם כן. זה מן רגע אינטימי כזה בין
שנינו. בכלל מוטי, לא ברור עד היום מה עובר לבחור הזה בראש.
כול מי שיקלע במסיבה לספה שעליה גם הוא יושב, ימצא את עצמו מהר
מאוד סמוך ללב הפועם של המסיבה. אם יש משהו שמוטי יודע לעשות,
זה לסחוף את הסביבה שלו באנרגיה. הוא אפילו לא צריך סיפורים
אקזוטיים. מוטי הוא מהאנשים האלה שיספרו לך איך הם מצחצחים
שיניים או מורידים את הזבל, ולפני שהם יספיקו לסיים את המשפט
הראשון שלהם, אתה תמצא את עצמך מבעבע מצחוק.
כמה רעש אתה עושה, דנה ואני תמיד צועקות עליו. בתור חברות
טובות, תמיד פרגנו לו, למרות שלדנה זה תמיד עלה במאמץ. אולי זה
פחות קושי בפרגון ויותר עניין של אינטליגנציה רגשית. מה לעשות,
יש לה בכול זאת נטייה לעלות על נקודות מאוד מעניינות אצל
אנשים. כשאני אומרת נקודות מעניינות, אני מתכוונת לדברים
רגישים, שאנשים לא תמיד אוהבים לשמוע, או במקרים מסוימים לגלות
על עצמם. זו הסיבה העיקרית שבגללה למוטי לא קל עם דנה, למרות
שהוא מוכן בכול רגע נתון לקפוץ מכול בניין בורסה למענה. יש לה
נטייה להתנהג כמו ילד שתכניס ללא השגחה לתא הטייס. בסופו של
דבר, היא תתפתה ותתחיל ללחוץ על כפתורים.  ילדים יעשו את זה
מיצר סקרנות טבעי ואפילו מבורך. דנה תלחץ, אמנם מתוך רצון
לעזור לבן אדם שמולה, אבל גם מתוך יצר סקרנות שלפעמים מתגבר
עליה.
בואו נאמר שבערב יום העצמאות האחרון, הטיימינג שלה לא היה
מהמשובחים. ישבנו על המרפסת של מוטי, מאוד מאוחר בלילה, או
מאוד מוקדם בבוקר, שיכורים לגמרי. זה היה ערב חג קצת עלוב,
בעיקר בגלל שהמסיבה שאני התעקשתי לגרור אותם אליה התבררה
כהכלאה בין הופעה של אייל גולן להופעה של יהורם גאון. זה
והעובדה שכול אחד מאתנו היה בדיכאון לקראת אירוע כזה או אחר
שציפה לו בחג עצמו. אז עצרנו בקיוסק, כמו שלושה תיכוניסטים
עלובים, והבאנו כמה בקבוקים לדירה של מוטי. את הבקבוק הראשון
רוקנו על בטן ריקה, בגלל שבמסיבה המבטיחה היו רק בורקסים
מגעילים של הסופר. לקראת הבקבוק השני, מוטי הוציא אבטיח חגיגי
מהמקרר. מוטי הוא אלוף חיתוך האבטיחים. הוא מסוגל לגלף
באלגנטיות מהפרי המאסיבי הזה כול צורה שתוכלו לחלום עליה. בגלל
זה, החלטנו הפעם לתת לדנה את הכבוד. כשהיא מצוידת בסכין קצבים
וראש סחרחר, שילחנו אותה באבטיח התמים. דנה לא בדיוק מצליחה
לחתוך אבטיחים גם כשהיא פיכחת ומרוכזת. אבל לילדה יש ידיים
יצירתיות, ולכן החלטנו להקריב את האבטיח למען ההומור המשותף.
מוטי כהרגלו, התחיל לנפח את האווירה בקריינות קולחת. דנה,
סיפר, קצבת סכיזופרנית הלוקה בפרקינסון מתקדם, נוקמת באביה
הנוטש דרך השלכת דמותו על הפרי המדובר. אולי כאן כדאי לקצר את
הסיפור ולעבור לעיקר הדברים. דנה ואבא שלה הם שני אנשים שמאוד
לא מומלץ להזכיר בנשימה אחת, וכשמוטי הבין שהוא לא בדיוק היה
גדוש בטאקט והתנצל, דנה איכשהו גלגלה את השיחה אליו. וזו
הנקודה שבה דנה שלחה יד אל הכפתור הנוצץ והמפתה, שהיא התאפקה
מללחוץ עליו כול כך הרבה שנים.
"תגיד לי, מוטי, למה אתה כול הזמן עושה כול כך הרבה רעש? זה
עוזר לך במשהו? אפילו כשאתה סחוט מעייפות, ומדבר כמעט בלי קול,
הדברים שאתה אומר הם דברים של רעש. למה אתה כול הזמן בהיסטריה
כזו? כאילו אתה לא מוכן להניח לעצמך קצת. תסביר לי בדיוק, מה
יש בשקט שלך שגורם לך לברוח ממנו כמו מסרטן, חלאס עם זה."
אם הייתי דנה, עם האבחנות המחוכמות האלה, לא הייתי מנחיתה אותם
בדרך הזו. גם אם היא צודקת, ובמקרה שלו אני חושבת שהיא באמת
צדקה, לא נראה לי שלהנחית כאלה דברים על מישהו בלי התראה, באמת
יעזור לו להבין מה קורה אתו. אולי זה אפילו משהו שבן אדם יכול
להבין רק בעצמו. מצד שני, אני החוליה החלשה מבחינת "מרפקים,
ישירות ואסרטיביות" בשלישייה שלנו, אז מה אני יודעת על להתעמת
עם חברים, גם אם זה רק לטובתם.
טוב, האמת היא שמכאן הסיפור קצת הסתבך. נראה לי שזה שילוב של
זה שמוטי באמת לא ידע איך לעכל את הביקורת התומכת הזו, או איך
שתרצו לקרוא לזה, ובנוסף, זה היה איזה פיק מתבקש במתיחות
ביחסים בין השניים, שהתחילה כשהוא שכב אתה.
זה שמוטי שכב עם דנה זה לא בדיוק סקופ. גם אני שכבתי אתו. עם
מוטי, מתחים מיניים תמיד היו משהו מאוד לא מורכב, בעיקר בגלל
שאף פעם לא הייתה הרגשה שיש לו באמת איזושהי משיכה לאף אחת או
אף אחד. בנות, בנים, כלום לא עשה לו את זה. גם כשהוא פתח לי את
הרוכסן של החצאית והושיב אותי עליו, לא הייתה במגע שלו שום
תשוקה.  מוטי הוא חידה בקטע הזה.
אחרי שדנה שכבה אתו ויכולנו שתינו לדבר על הנושא הזה סוף סוף
ממקור ראשון, דנה צחקה ואמרה שכשאלוהים חילק את החרמנות, הוא
הביא למוטי אף יפה במקום. או אולי אגרטל.
מוטי היה לוקח בחורה אליו לדירה סתם בשביל לדפוק כרטיס,
ולהרגיש שהוא נורמאלי. גם לפעמים איזה בחור, אם זה מה
שהסיטואציה זימנה. אבל מבחינה פיזית ומבחינה רגשית, הוא פשוט
לא הרגיש כלפיהם כלום. בתיכון חשבנו שהוא הולך להתבגר מאוחר
בעניינים האלה. אבל מוטי הלך וצמח, והפך לגבר חכם ושאפתן, ורק
בתחום הזה, נשאר במצב נבג. עד היום לא ברור לי למה.
בכל אופן, כשאני קמתי מהמיטה אחרי הלילה עם מוטי, הכנתי לשנינו
טוסטים עם קוטג' ומלפפון, שזו בערך כול תכולת המטבח שלי, נתתי
לו נשיקה על הלחי, ושלחתי אותו לעבודה. הראש והלב שלי התעקשו
לחזור לסדר היום, ולא להיתקע על המאורע הזה. ככה אני. אני
המלכה של התחומים האפורים. אני לא מחפשת לי הגדרות. פשוט מניחה
לזה.
אבל לכו תסבירו למישהו עם מוזרות כמו זו של מוטי, למה סקס עם
איריס זה לא בדיוק כמו סקס עם דנה. דנה קמה בבוקר, וציפתה
למצוא לצדה ידיד טוב ששודרג גם למאהב, עם פוטנציאל לקשר ארוך
טווח. אבל כמובן שמי שפקח את העיניים היה מוטי האורגינל, זה
שקם מהמיטה בלי גינונים מיותרים, מפהק, זורק על עצמו בגדים
וצולל לשגרת היום שלו. האמת היא שאי אפשר להאשים את דנה. סקס
זה בדרך כלל עליית מדרגה במערכת יחסים בין ידידים. אבל במקרה
של מוטי, זה פחות מדרגה, ויותר כמו איזו קפיצה קטנה הצידה,
ובחזרה למסלול המקורי.
אם היינו יכולות להושיב אותו יום אחד מול שתינו, ולשאול אותו
מה הוא בכלל חיפש במיטות שלנו, לא נראה לי שהיינו מקבלות תשובה
מספקת, אם בכלל. "אני לא יודע. קורה, אתן יודעות איך זה. אנחנו
כול כך קרובים, איכשהו דברים כאלה פשוט מתגלגלים. זה נראה לי
טבעי."
מוטי והמיניות שלו הוא כנראה נושא שילך אתו לקבר. אני מתחילה
לחשוב שאולי גם לו אין שום הסבר לתופעה. אולי זה נכון, ואלוהים
קצת התקמצן עליו. אבל לבחור באמת יש אף נפלא, וגם טעם טוב
באביזרים לבית.