05.04.06

הושיבו אותו על הכיסא.
רק בגלל שההוא התקלקל.
לתקופה זמנית בלבד, אמרו. רק עד שיתוקן.

קו ישר אמרו לו לשרטט.
קו ישר ומדויק.
בילדותו לימדו אותו לצייר. אך עכשיו נדרש לשרטט.

עם העט ביד
החל פוסע פסיעות דיו על הנייר
שהולך ונחרץ.

הוא התרכז בקו,
אך לא כמו ההוא, לשבריר של רגע הוא חשב על דבר אחר.
וסטייה קלה, שאפילו אינה נראית, הייתה בקו
עניין של פחות ממילימטר.

קו כמעט מושלם
רק סטייה קלה של אנושיות
שבריר רגעי בו חוש הציור פרץ החוצה.

הוא יתרגל. אמרו ברוגע אדיש,
זה רק עניין של זמן
בסוף כולם משרטטים קוים ישרים.

השיר הזה יכול להתפרש בהרבה מובנים: מחיי הפועל שנדרש להיות
מכונה, עד לחיי הבורגני שעובר תהליך של התבגרות קרה שמנתבת
אותו לתלם בו חייו נקבעים ע"י תכתיבי החברה, וגם הוא בסופו של
דבר במינסטרים.
אך עם אלו אני חושב שיש החמצה גדולה בשיר הזה, אבל אני לא רוצה
לשפץ אותו עכשיו.