רוני אפריאט / ריטואל |
באותו כור היתוך אין סופי,
ספונה בתוך עצמי.
מזוודתי מחכה מעבר לדלת זה זמן רב,
תוהה מתי תורם ותיקלח.
בפעם הראשונה.
שוב.
זרקור בודד יאיר עליי,
בקרן הרחובות.
אשא ראשי, אכה נפשי,
ואביט בעיניים דומעות אל אותו המפלט,
שיכול היה להיות,
שיכולתי בו להיות,
והייתי.
וחיכיתי.
והדלת ללא נוע.
לפחות לא נטרקה.
עכשיו לבד.
כמו תמיד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|