מראיין: אני נמצא כאן במקום מפגש סודי בו שירה ורונן, רוצחיהם
של 15 איש עד כה, תופעה שהסעירה את המדינה בחצי שנה האחרונה,
החליטו להיחשף.
מראיין: טוב, אהיה ישיר, מה גורם לכם לרצוח?
שירה: אני לא מבינה למה אתה צריך להשתמש בשפה כזו, זה פשוט
מעליב.
רונן: מאמי, לא צריך להיות דרמטיים. מה ששירה מתכוונת להגיד,
שמה שאנחנו עושים זה הרבה מעבר לרצח. זה לא כאילו אנחנו עורכים
פעולות טרור או דקירות במועדונים בגלל איזה סכסוך טיפשי, למה
שאנחנו עושים יש משמעות עצומה יותר מזה, זה פשוט...
שירה: זו אומנות.
מראיין: באיזה אופן האומנות הזו מתבטאת?
רונן: העולם שנמצא מסביבנו הוא עבודת אומנות, כול פעם שנוצרים
חיים זו אומנות ועל כן כל פעם שמאבדים חיים זו אומנות.
שירה: אבל רק אם מאבדים אותם בדרך מסוימת...
מראיין: תרחיבי.
שירה: העולם שלנו הוא עולם מאוד חומרני והוא מתייחס לחיים
בצורה דומה. כשהמוות מגיע מתוך אינטרס אישי, הוא מאבד מהיופי
שלו, אני ממש לא מרוצה מאיך שהעולם מתנהל היום, חבל לי להביא
ילד לעולם כזה. אז אני עושה אותו יפה יותר.
מראיין : את בהיריון?!
רונן: מאמי, הבטחת שנדון על זה. לא חייבים לספר הכול.
שירה: סורי, זה נפלט. אבל אני שמחה, אין ביני לבין העולם
סודות.
מראיין: כמו מקום המסתור שלכם?
שירה: אם המיקום שלנו יתגלה לא נוכל לעשות את עבודתנו בנחת.
אני חושבת שהאומנות שלנו היא מטרה נעלה, ולכן במקרה הזה לא
אכפת לנו להסתיר את האמת.
מראיין: איזה עולם אתם מאחלים לילד שלכם?
רונן: עולם שאנשים חופשיים לעשות כרצונם, ללא פחד מרדיפה לא
צודקת.
מראיין: כמו שאתם נרדפים?
רונן: בדיוק.
מראיין: יש לכם מטרה ברציחות שלכם מלבד האומנות? יש לכם אג'נדה
אחרת, או מס' שאתם שואפים אליו?
שירה: כמובן שלא... האמת, שבהתחלה חשבנו שנסתפק ב 7. בגלל שזה
מס' בעל משמעות רבה... גם בגלל זה התמקדנו רק בילדים, כי הם
מייצגים טוהר מסוים. אחרי הרביעי התחלנו להבין שאנחנו לא
צריכים להגביל את עצמנו, שהאומנות שלנו יכולה להתבטא בהרבה
מאוד דרכים.
מראיין: ולכן רצחתם את חסר הבית בירושלים?
שירה: בין היתר. אני גם זוכרת שהייתה בו הילה מסוימת. ממש חשתי
את זה כאילו סימן משמיים מורה לנו לעשות את זה.
רונן: אנחנו ממש גאים במקרה הזה. הוא היה אבן דרך מבחינתנו.
מראיין: התקשורת ממש חוגגת על הזוגיות שלכם. רבים מכנים אתכם
הבוני וקלייד של המאה ה 21. היו גם השוואות למיקי ומאלורי
מסרטו של אוליבר סטון.
רונן: אנחנו מאוד לא מרוצים מההשוואות האלו.
שירה: נתחיל מזה שכול אדם הוא בפני עצמו ואין צורך לעשות
אנאלוגיות ולהציב אנשים בקטגוריות. שנית, כול ההשוואות האלו
ממש לא במקום. מיקי ומאלורי הם קריקטורות, הם פשוט ייצוג של מה
שהממסד רוצה שאנשים יחשבו על אנשים מסוג זה. הם נורא אלימים
ואנחנו מתנגדים לאלימות. ובוני וקלייד הם פשוט...
רונן: הם שודדים פשוטים. אנחנו מאוד לא מרוצים מהרומנטיזציה של
כול הסיפור הזה וההשוואות האלו באמת עושות לנו עוול. אנחנו ממש
לא דומים לבוני וקלייד.
מראיין: איך אתם הורגים אנשים בלי להשתמש באלימות?
שירה: אנחנו משתדלים שלא, אבל לפעמים זה הכרח, זה פשוט אחד
מהמצבים האלה שהמטרה מקדשת את האמצעים. אנחנו לא נהנים מזה אבל
האומנות שלנו היא ערך עליון.
מראיין: מה בדיוק גרם לכם להתחיל לר... לעסוק באומנות?
רונן: כשנפגשנו, שירה למדה סוציולוגיה בבר אילן ואני בדיוק
חזרתי מטיול באפריקה ופשוט הרגשנו איזה קליק. ישבנו רצוף
והעלנו רעיונות במשך מס' ימים והגענו למסקנה שזו הדרך לפעול.
מראיין: אז הכרתם לא מזמן.
רונן: אנחנו חוגגים 7 חודשים עוד שבוע... אנחנו שוקלים לערוך
פרויקט מיוחד לאור המאורע.
מראיין: אז אזרחי ישראל צריכים להיזהר בשבוע הקרוב?
רונן: אזרחי ישראל צריכים להיזהר כול הזמן, לצערנו אנחנו חיים
בעולם מאוד כוחני ואלים והמצב הביטחוני כאן גם מוסיף לזה.
המוות שאנחנו מציעים הוא מוות שכול אדם צריך לקבל בחיבוק. זהו
לא עונש, אם כי אנחנו מאמינים שיש על מה להיענש. תעשיות שלמות
מבוססות על רצח אינטרסנטי וישראל והעולם מחבקות ומעודדות את
הרצח הזה.
מראיין: כמו תעשיות הנשק?
שירה: כמו מקדונלד'ס.
מראיין: מקדונלד'ס?
רונן: זה פשוט ברברי, מה שהם עושים.
שירה: לרצוח את כול החיות המסכנות והתמימות האלו, בלי כול
סיבה, ועוד לאכול אותן אחר כך, זה פשוט קניבליזם. הם חושפים את
הילדים לזוועה הזאת עוד מגיל צעיר. אומרים להם שבשר זה בריא
ומכניסים להם לראש כול מיני רעיונות מגוחכים על זה שהם לא
יגדלו אם הם לא יאכלו בשר. זה פשוט ברברי. הילדים שלי לא יגדלו
עם השטויות האלו בראש.
מראיין: אני מבין מכך שאתם צמחונים.
רונן: לאחרונה הפסקנו לאכול גם ביצים וחלב, אנחנו לא יכולים
לסבול את הניצול הזה.
מראיין: מה גורם לכם לבחור את הקורבנות שלכם?
שירה: אנחנו לא אוהבים להשתמש בביטוי "קורבנות". נבחרים היא
מילה טובה יותר.
רונן: זה משתנה בהתאם לנסיבות, כמו שאמרנו קודם, אנחנו לא
מגבילים את עצמנו.
שירה: בהתחלה, כשחשתי אנשים מסוימים והרגשתי שאני לא אצליח
לגבור עליהם חשבתי לוותר. והאמת שבהתחלה ויתרתי על מס', אבל
רונן לימד אותי להאמין בעצמי ועכשיו אני מרגישה שהנבחרים שלנו
הם באמת האנשים הראויים ולא פשרות.
רונן: מאמי...
מראיין: מה דעתכם על הפיגוע שהתרחש שבוע שעבר?
שירה: אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה.
מראיין: לסיום, יש לכם מסר לאומה?
שירה: אני חושבת שעם ישראל צריך להפסיק לפחד ולהשלים עם הגורל
שלו. המוות הוא דבר יפהפה ולהיות חלק מהאומנות שלנו זו ברכה
ולא קללה.
רונן: אני גם רוצה לחזור על הנקודה שהבהרנו קודם לכן, בנוגע
לתעשיות הרצח. אתם לא חייבים להיות חלק מזה, תתקוממו.
מראיין: תודה לכם.
רונן: תודה לך.