לזכר אדם ששמו לא יוזכר כאן.

אני זוכר כשהייתי בתיכון שני בנות סיפרו לי על מישהי שניסתה
להתאבד ע"י שתיית אקונומיקה. הן אפילו הצמידו לה כינוי, "מיס
אקונומיקה", דבר שנראה לי מאוד אכזרי אז וכמובן שגם היום.
הייתי יושב ומדמיין לעצמי את התרחיש ממעט האינפורמציה שניתנה
לי דאז. נערה כבדת בשר ולובשת שחורים מתהפכת על הספה בסלון ,
רק מחכה לרגע שאמה תצא לעבודה שהיא תוכל לסיים את משימתה
ולגלות חרטה מיידית לאחר המעשה שתתוגמל באשפוז ארוך, פסיכיאטר
צמוד והשפלה חברתית כללית. תמיד תהיתי איך בכלל אפשר לשרוד
שתייה של אקונומיקה ומה גרם לה לבחור בדרך זו.
אני לא ממש זוכר את שמה האמיתי של הנערה ולא יודע מה עלה
בגורלה מלבד מס' אשפוזים במזרע כשהייתה בתיכון. אותו המקום שבו
אשפזו את דוד אחרי שהוא פוצץ את הרכב של המנהלת עם אלת
בייסבול. אני מניח שאותו המקום שבו תמיד אשפזו את סופה
האנורקטית שכל פעם הייתה חוזרת בגזרתה השמנמנה, יורדת במהירות
למימדי גופה בגטו, נעלמת למס' חודשים וחוזר חלילה. זה כמובן גם
אותו המקום שבו אשפזו את נועה שנה שעברה אחרי שהיא חתכה לעצמה
את הורידים תחת השפעת LSD.

את דוד ראיתי לאחרונה לפני שנה וחצי , עדיין נפוח ואיטי בשל
השפעת התרופות. ניסיתי ליצור קשר עם נועה בשבועיים האחרונים
ללא מענה, לא יודע אם בגלל שהיא סתם מסננת אותי, בחו"ל או
שמשהו באמת קרה. בכל מקרה אני די מודאג.
בתור ילד הייתי חושב על התאבדות בתדירויות די דחופות. בין אם
בגלל שעשית לעצמך את מה שעשית או סתם בגלל שכמו כל האנשים עם
הבגרות השלמתי עם העובדה שהחיים לא מסתדרים הצורה שאתה מצפה
מהם להסתדר , המחשבות האלו לא רודפות אותי היום. עדיין לא
החלטתי אם זה דבר טוב או לא. אני יכול להבין את הבחירה שלך
ואני לא מתיימר לטעון שזו הייתה טעות או שרק אם היית חושב קצת
לפני המצב היה שונה היום. בכל מקרה אלו סתם מחשבות שרצות לי
בראש כל פעם שאני שוטף ריצפה.