זוהר שקוף צהוב-לבן ממלא את האוויר ואת הנשמה.
רוח קרירה שמסחררת אותך למעלה, אל העננים, במחשבה,
ומרטיטה את כל האיברים בצמרמורת קלילה, שמענגת אותך בכל חלקי
גופך.
אור פה ואור שם וכאן חושך בהיר, כזה שכבר לא רואים.
קרירות נעימה עוטפת אותך,
מנשקת אותך בפרצוף בנשיקות קטנות וחמודות.
תפרוש את הכנפיים ותתחיל לעוף.
נפנף בהן ותתרומם מעלה, מעלה.
תעצום עיניים ותהנה מהחוויה, כי זו תהיה הפעם היחידה.
פעם אחרונה של שלווה כזאת, רגעית ומענגת, שממנה כל הצרות
בורחות,
ורק אתה נשאר שם, לבד, אבל מלא בדבר שלא גורם לך להרגיש בודד.
חיוך מאוזן לאוזן, פרצוף טיפשי למצלמה, לשכב על הגב ולהירגע,
שלווה רגעית כזו.

אחר כך האור החזק יכה לך בפרצוף,
ותתעורר למשמע הציפורים המצייצות ברינתן המבשרת לבוקר שכבר
בא.
אור חסר גבולות, מפה ומשם.
לכל מקום האור מתמתח, מבשר לעולם שהוא כבר לא עיוור והוא ידריך
אותו לצאת מהאפלה של הליל.
תפקח עיניים ותרגיש את הגוף שלך, עד קצות האצבעות, ומהלב.
תחזיק את עצמך בידיים ותקום.
תחייך לעולם חיוך טיפשי, תחייך למצלמה ותדע שזה הזמן לקום
ותנצל את הזמן בחיוך רחב.