כשאני יורד לרחוב
מבחין בתווי פניה במושב הקדמי של מונית
שיער שחור מסודר, פנים רכות, עיניים תשושות, שוב.
היא לובשת שמלה סגולה אך אינה מבחינה בי או בכתובת
נהג המונית מתקדם ואני בעקבותיהם דולק

כשתבחין בי בקצה הרחוב תושיט לי יד וחיוך מתוך חלון
בזמן שתשלם אעמוד עם ידיים בכיסים ואסתכל ברחוב
אחר כך זה ללכת אחד ליד השני עם חיוכים קטנים
ולשאול: "איפה יושבים?", והיא עונה: "רצית לשבת בחוץ?"
לא, אין בכך כל צורך

על השולחן במרפסת יושבים אני פותח פחית בירה
היא מבקשת מים לעצמה, מוצץ סיגריה שלישית כבר
ומשתדל שלא להביט
בעיניים

היא אומרת תפילה בלב לפני שהיא מגישה את כוס המים אל שפתיה
וזה מקסים אותי נורא משום מה
היא לומדת את המשחק שלי מהר מכל אחד אחר
מבקשת בירה מהמקרר ומציתה סיגריה
העיניים בתוך העיניים בתוך עיניים בתוך עיניים - עיניים
עד שנהיה לי חם

זו הפעם השנייה בסך הכל, להתראות
ואני מרגיש כמו הכרתי אותה זמן רב, מאוד
אולי מאיזה קרחון בצפון
היא שואלת: "אפשר לשים עליך רגליים?"
אני מתקרב, כמובן

אחר כך זה הופך להיפנוזה ממש
חוטים פרומים מתמזגים באוויר
מחברים ביני לבינה

אני מתחיל לרצות אותה כבר, אני יודע,
אבל בשביל מה, בשביל מה?

מוליך אותה לחדר שלי מתיישבים בסמוך על הספה
המוסיקה הופכת קרובה וגם היא, בשיערה השחור, נגישה
יש לה מחשוף עדין כזה עם קעקוע קטן על החזה
אני מניח את כפות אצבעותיה בתוך כף ידי
ושוכח מידה של בושה

הרגליים שלה מעליי, העיניים בתוכי, האצבעות משחקות בי,
אנחנו נפגשים לחיבוק
יש משהו נורא א-מיני באוויר
ובכל זאת האנחות הקטנות שהיא משחררת
כשהידיים שלי נסגרות כצבת על כתפה, בחוזקה
מעלות בי גירוי

בשתיקה התחבקנו עד בוקר
וכשקמנו שוב חזרנו והמשכנו עד הצהריים
בתוך זרועותיה הרגשתי כמו עובר השב לרחם
אבל באותו זמן גם
כמו גבר המחזיק את כובד העולם על כתפיו
ידעתי שפה חדשה