אזעקות מהדהדות,
קטיושות שוב נופלות,
וליבי זועק, ושפתיי לוחשות,
תפילה אליך, אלי.
ועכשיו אני מרגיש,
איך זה להיות בחזית,
ועכשיו אני מרגיש,
מה שהם הרגישו בגוש-קטיף.
ולהם היו אזעקות כל יומיים,
כמעט במשך שנתיים,
ואנחנו מייללים על אזעקה אחת,
שאך לפני יומיים החלה מהדהדת.
ואנחנו בורחים, ליישובי המרכז,
חושבים ששם נהיה יותר בטוחים,
אך אין זה כך,
כי יש אזעקות גם על מחבלים.
אבל האם הם ברחו?
האם אותם כתומים,ברחו ועזבו?
הם נשארו, עד הסוף,
הם נשארו עד שגורשו.
ולמען מה? למען מלחמה.
עכשיו יש מלחמה בשני חזיתות,
וכל זאת בגלל אותה טעות איומה,
אותה טעות של גירוש שחזרה.
ועכשיו ראו נא,
איך העיר האדומה הופכת כתומה.
מוקדש למגורשי גוש קטיף שלא ברחו מהפצמרי"ם והקטיושות |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.