את!
כן, את.
בואי הנה, בבקשה.
יש לי שאלה אלייך:
למה את ככה?
איך "ככה" את שואלת?
בסדר, אני אפרט.
למה את צריכה מישהו,
משהו?
למה את צריכה לברוח?
למה את צריכה דרמה בחייך?
למה את כל כך לא שלמה עם עצמך?
למה את לא מעריכה מה שיש לך?

את!
כן, את.
תקשיבי לי טוב.
שאלת למה אני ככה?
הנה, אני אענה.
אני צריכה מישהו, משהו,
כי אני מרגישה בודדה.
אני צריכה לברוח,
כי קשה לי להתמודד עם מה שקורה לי.
אני צריכה דרמה,
כי אני דרמטית מטבעי,
קיטשית בטירוף,
וכי בלי זה לא יהיה לי מעניין.
אני לא שלמה עם עצמי,
בגלל שאני עדיין מנסה ללמוד
מי אני בכלל.
אני לא מעריכה מה שיש לי
כי כבר יש לי אותו -
זה הגורל של בני אדם
לא להעריך את מה שיש להם.
הבנת?

את!
כן, את.
אני שמעתי,
אני הבנתי,
אבל אני לא מצליחה לקבל את תשובותייך.
כי לכל אחד אחר,
חוץ ממני,
זה יישמע תירוץ.
יחשבו עלייך שאת סתם.
סתם אחת.
מפגרת קצת.

את!
כן, את.
לא אכפת לי מה חושבים.
ותפסיקי כבר לבהות במראה ולדבר אל עצמך.
זה לא בריא.